מאמרים נוספים בפרשה
	מיזוג המעלות מביא נצחיות
	לקרוע את ההסתר
	אין עוד מלבדו
	הקב"ה הוא הכול
	להיות 'שלט' חי
	יש לנו מקלט
	נקודה למעלה ונקודה למטה
	קול גדול שנשמע לנצח
	הקול שלא היה לו הד
	אהבה ויראה בלב אחד
	הרב - אב, התלמידים – בנים
	עבודת היום ועבודת הלילה
	מן היד אל הראש
	כוח מיוחד מול האוייב
	מחר ניטול את השכר
	נחמה כפולה ומושלמת
	לגלות את הגאולה
	שתי דרכים לגילוי האחדות האלוקית

ושננתם לבניך (דברים ו,ז)

כאשר ילד הלומד חומש, "בן חמש למקרא"¹, יושב עם חבריו בכיתה ומגיע עם רבו לפסוק "ושיננתם לבניך"², מתעוררת אצלו שאלה גדולה: הלוא התורה מצווה על האב ללמד את בנו תורה, ואילו אביו אינו מלמדו, אלא שולח אותו ללמוד אצל מלמד, וכך נוהגים גם אבותיהם של חבריו; וכי אין הם מקיימים מצוות-עשה של התורה?

אצל הילד מתעוררת שאלה נוספת: יעקב אבינו בירך את בני שבט שמעון - "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל"², שפירושו, שיהיו מלמדי תינוקות. ואם אכן מוטלת החובה על כל אב ללמד את בנו תורה, נמצא שאין צורך במלמדי תינוקות אלא בעבור ילדים יתומים או מי שאבותיהם עמי-הארץ עד כדי כך שאינם יכולים ללמד אפילו ילד קטן. וכי שבט שלם יכול להתפרנס מלימוד עם יתומים ועם בני עמי-הארץ בלבד?

גודל החובה

זו הסיבה שרש"י נחלץ מיד לפרש, שהציווי "ושיננתם לבניך" אינו מדבר על חובת האב ללמד בעצמו את בנו תורה, אלא זו הוראה למלמדים: "לבניך - אלו התלמידים". ומוסיף רש"י: "מצינו בכל מקום שתלמידים קרויים בנים", והוא מביא על כך כמה הוכחות מהפסוקים.

לאחר מכן אומר רש"י: "וכשם שהתלמידים קרויים בנים... כך הרב קרוי אב, שנאמר: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו".⁴ בכך מבטא רש"י את גודל החובה המוטלת על מי שמלמד תורה. הוא חייב להתמסר לתלמידיו ממש כשם שהתלמידים חייבים להקשיב לדברי רבם. הם בבחינת בנים והוא בבחינת אב.

מלחמת הסברות

הוכחה לכך מצויה בפסוק שאמר אלישע לאליהו הנביא: "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו". אלישע לא הסתפק בכך שקרא לרבו "אבי אבי", אלא הוסיף שהוא "רכב ישראל ופרשיו". כלומר, הוא שקול לרכב ופרשים, המביאים ניצחון במלחמה.

לימוד התורה משול למלחמה - מלחמת סברות. לומדים סוגיה, ואז מתעוררות קושיות ומתרוצצות סברות שונות ומנוגדות. תפקידו של הרב לתת לתלמיד כללים ועקרונות, שבעזרתם יוכל לנצח במלחמה זו ולהבין היטב את הסוגיה. לכן הרב נקרא "רכב ישראל ופרשיו".

דוגמת העתיד

זו ההוראה שאנו למדים מפסוק זה: יהודי שמלמד את חברו תורה צריך לעשות זאת באופן של "ושיננתם לבניך". עליו לשנן את הדברים באופן "שיהיו מחודדים בפיך. שאם ישאלך אדם דבר, לא תהא צריך לגמגם בו". לא די ללמדו פעם ופעמיים, אלא צריך לסיים את המלאכה, עד שהדברים יהיו ברורים לו לגמרי.

רמז נוסף יש בכך, שהפסוק "אבי אבי" נאמר על אליהו הנביא מבשר הגאולה. על-ידי שמלמדים תורה את הזולת בשלמות, נעשה הדבר מעין הייעוד העתידי "לא ילמדו עוד איש את רעהו"⁵, שכן בזמן הגאולה תימלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 33)

----------

1) אבות פרק ד משנה כב.

2) דברים ו,ז.

3) בראשית מט,ז.

4) מלכים-ב,יב.

5) ירמיה לא,לג.