מאמרים נוספים בפרשה
	יש לימוד ויש לימוד
	כשהקב"ה מצווה - אפשר לבצע
	צריך לחשוב לבד
	לא לנטות מהאמת
	המנהיג מקריב את עצמו
	בלי מסקנות מיותרות
	אין לנתק את המעשה מהכוונה
	הכוח לעשות דברים בלתי-אפשריים
	תשובות מוחצות
	הוויכוח עם המרגלים
	התורה לא ניתנה למלאכי-השרת
	עונש לטובה
	אצל הקב"ה אין "לא יכול"
	"עושה האמת מפני שהוא אמת"
	הקב"ה אוהב את הקטנים
	כוחו של משה רבנו
	כוונות וביצוע
	לא לנתק את הציצית מהטלית
	מסירות-נפש למען בני הדור
	קביעת גבולות כבסיס לאחדות

ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר יג,טז)

כאשר משה רבנו שלח את המרגלים לארץ-ישראל, שינה את שמו של הושע בן-נון ליהושע.¹ בכך הוסיף את שם ה' לשמו, וזאת, כפי שמפרש רש"י: "התפלל עליו - י-ה יושיעך מעצת מרגלים".

מהמעשה הזה נראה, שכבר בשלב זה חשש משה רבנו מתוצאותיה השליליות של השליחות. אך לכאורה, בשעת השליחות עדיין היו כשרים, כפי שמעידה עליהם התורה: "כולם אנשים"², וכפירוש רש"י: "אותה שעה כשרים היו"!

שאלה זו מוליכה לשאלה מהותית יותר - איך ייתכן שאנשים מובחרים אלה, שנבחרו על-ידי משה רבנו בעצמו, התהפכו מן הקצה אל הקצה, עד שמרדו בה' ואמרו "לא נוכל לעלות אל העם... כי חזק הוא ממנו"³?!

תיירים ולא מרגלים

הסבר הדבר נעוץ בתואר שבו נקראים המרגלים בפרשתנו - לא 'מרגלים' אלא 'תרים'. משה לא שלח אותם לרגל את הארץ אלא 'לתור'⁴ אותה. וההבדל הוא, שמרגל נדרש להפעיל את שכלו וחכמתו, לתחבל תחבולות ולמצוא דרכים ערמומיות כדי לחשוף את המידע הנדרש מבלי להתגלות. לעומתו, תייר רק רואה את הארץ, בלי תחבולות ועורמה.

משה רבנו הקפיד שהשליחות תהיה "לתור את ארץ כנען" - לראות את הארץ ולספר מה יש בה. הוא לא רצה שהם ייעשו 'מרגלים'. שכן כאשר מתחילים לערב את השכל ואת העורמה, עלולים לרדת מדחי אל דחי.

סכנת העורמה

אולם כאשר שנים-עשר השליחים התאספו לקראת יציאתם לדרך, הרגיש משה רבנו שהם רואים את עצמם 'מרגלים' ומתחילים לטכס עצות ולהכין את עצמם להבאת מסקנות וכו'. דבר זה הדאיג את משה, ולכן כבר בשלב זה התפלל על תלמידו יהושע, שהקב"ה יצילו "מעצת מרגלים" - מעצם העצות והתחבולות.

אכן, "באותה שעה כשרים היו" ולא עלה על דעתם לחטוא ולהסית את העם שלא לעלות לארץ-ישראל; אבל עצם השימוש במידת הערמומיות והתחבולנות, היה בה כדי להתריע על התוצאות השליליות שעלולות להיגרם בהמשך.

מידת האמת

יתרה מזו: מידתו של משה רבנו היא מידת האמת, כמאמר חז"ל⁵: "ואמת - זה משה". כדי להיות שליח של משה - שלוחו של אדם כמותו - נדרש השליח שלא לנטות כהוא-זה ממידת האמת. ברגע שהמרגלים סטו במשהו, ובמקום להיות 'תרים' נעשו 'מרגלים', איבדו את כוח המשלח.

רק יהושע וכלב, שלא נתפתו ל'עצת מרגלים', נשארו 'שלוחי משה'. ההיצמדות הזאת למידת האמת הגנה עליהם שלא נטו ממטרת שליחותם, ואמרו⁶ "טובה הארץ מאוד מאוד", עד שזכו להיכנס לארץ ו"נטלו חלקם של מרגלים בארץ וקמו תחתיהם לחיים".⁷

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 78)

----------

1) במדבר יג,טז.

2) שם יג,ג.

3) שם, לא.

4) שם, יז.

5) תהילים פה,יא. שמות רבה פרשה ה,י. וראה סנהדרין קיא, סוף עמוד א.

6) במדבר יד,ז.

7) פירוש רש"י שם, לח.