מאמרים נוספים בפרשה
	קנאות לאהבת-ישראל
	קנאות מתוך שלום
	איך מגיעים לשלמות הטוב?
	להיות איש פלא
	פינחס זה אליהו
	זיכוך נצחי
	המפתח נמסר לידינו
	המפתח נמסר לידינו
	מסירת-נפש שמביאה את הגאולה
	כוחו של הרהור תשובה
	נחלת הלוויים בזמן הגאולה
	נחלה לעתיד
	לכל יהודי נחלה משלו
	שלוש רמות של התקשרות
	גם ההקדמות חשובות
	אהבת ארץ-ישראל
	הקב"ה מודה לדברי הנשים
	כוחה של תפילה אחת
	יהודי נדרש להיות "נביא לגויים"
	מסירות-נפש שלמעלה מהתורה
	חביבות מיוחדת לענייני קדושה

שישה ניסים נעשו לו (סנהדרין פב,ב)

כאשר הלך פינחס לקנא את קנאת ה' ולהכות את זמרי בן-סלוא, אשר חילל את שם ה' עם האישה המדיינית לעיני כל ישראל, נעשו לו ניסים רבים. הגמרא¹ מדברת על "שישה ניסים נעשו לו", ובמקורות אחרים של חז"ל² מדובר אפילו על שנים-עשר ניסים.

לכן אומרת הגמרא³: "הרואה פינחס בחלום - פלא נעשה לו". ומבאר רש"י: "פלא נעשה לו, כמו שנעשה לפינחס".

אולם עלינו להבין את דיוק לשון חז"ל לומר "פלא נעשה לו", ולא "נס נעשה לו". והלוא הדברים שאירעו לפינחס נקראים ניסים ולא פלאות?

נס ופלא

בין נס ובין פלא הם מונחים המכוונים לאירועים שלמעלה מגדרי הטבע. מה בכל-זאת ההבדל ביניהם?

עניינו של נס הוא שידוד מערכות הטבע - חוקי הטבע נכפפים ונשברים ומתחולל נס. אולם עצם הצורך לשדד את מערכות הטבע מוכיח שיש להן השפעה וחשיבות. כאן גדולתו של פלא - זה דבר שעומד לגמרי מעל הנהגת הטבע, עד שהטבע כלל אינו תופס מקום לגביו.

זו הייתה גדולתו של פינחס - הניסים שנעשו לו לא היו צירוף של ניסים פרטיים, שכל אחד מהם צריך לשדד מחדש את מערכות הטבע, אלא היה כאן 'פלא' אחד גדול - התנהגות שכל-כולה למעלה מגדרי הטבע.

איש מסירות-נפש

הסיבה לזה שהקב"ה התנהג עם פינחס בדרך של 'פלא' נבעה מכך שגם עבודתו של פינחס לא הייתה עבודה רגילה, אלא עבודה של 'פלא', ולכן נהג עמו הקב"ה מידה כנגד מידה.⁴

נס ופלא בעבודת-ה' פירושם מסירות-נפש.⁵ ובזה יש שני אופנים:

'נס' - שהעבודה הכללית היא עבודה רגילה, אלא שאם יש צורך, מתעלה האדם ומגיע עד כדי מסירות-נפש.

'פלא' - עבודה שכל-כולה מסירות-נפש ולמעלה מדרך הטבע. היהודי מוסר לגמרי את רצונו לקב"ה, עד שאין לו שום רצון משל עצמו, וממילא יש לו מסירות-נפש בכל דבר ועניין.

אין קשיים

זו הייתה דרגתו של פינחס - הוא היה איש של מסירות-נפש בעצם מהותו. לכן סיכן את עצמו בדבר שאין חובה להסתכן למענו, ועד שאם היה שואל האם ראוי לעשות זאת - "אין מורים כן".⁶ אבל מכיוון שכל מהותו הייתה מסירות-נפש, לא שאל שאלות אלא מסר את נפשו כדי לקנא את קנאת ה'.

זו ההוראה שעלינו ללמוד מפינחס - להיות יהודים של מסירות-נפש בעצם המהות, ולעסוק בחיזוק הדת ובהרבצת התורה מתוך מסירות-נפש מתמדת. פירוש הדבר, שאין מתחשבים כלל בשום קשיים ובשום הפרעות, אלא מתמסרים לגמרי למילוי רצון ה'. ואז זוכים שהקב"ה מצליח את העבודה בדרך של 'פלא' ומביאים בפועל את הגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 164)

-----------
1) סנהדרין פב,ב.
2) ספרי סוף פרשת בלק. תרגום יונתן בן עוזיאל שם.
3) ברכות נו, סוף עמוד ב.
4) סוטה ח,ב.
5) ראה גם לקוטי שיחות כרך יז עמוד 151 ואילך. ועוד.
6) סנהדרין פב,א. רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה ה. טור אבן העזר סימן טז. רמ"א חושן משפט סימן תכה סעיף ד.