מאמרים נוספים בפרשה
	אחדות אמיתית - סביב התורה
	הכנה לקבלת התורה
	גם במדבר מקימים משכן לה'
	מפקד שיש בו כוח
	עם התפקיד באים הכוחות
	חשיבותה של הכמות
	דבר ספור לא מתבטל
	מיפקד שמבטא חיבה ואחדות
	הפרט מתחבר עם הכלל
	למעלה ממספרים וחישובים
	לשמור על הגבולות
	הקדושה תמיד בהישג-יד
	להיוולד מחדש
	טוב לצדיק, טוב לשכנו
	שלושה מעגלים של התמודדות
	ספירה שהיא הכנה
	שתי ספירות כהכנה לשבועות

ולא יהיה קצף. אם תעשו כמצוותי, לא יהיה קצף, ואם לאו, שיכנסו זרים בעבודתם זו, יהיה קצף  (פירוש רש"י במדבר א,נג)

כשהתורה מתווה את תפקיד הלוויים בפירוק המשכן ובהקמתו, היא מזהירה על החובה לשמור את הגבולות בין המחנות¹: "והזר הקרב יומת... וחנו בני-ישראל איש על מחנהו... והלויים יחנו סביב למשכן העדות, ולא יהיה קצף על עדת בני-ישראל".

רש"י מסביר²: "אם תעשו כמצוותי - לא יהיה קצף, ואם לאו, שייכנסו זרים בעבודתם זו - יהיה קצף", ורש"י מוסיף ומביא כדוגמה את מעשה קורח, שכאשר נענשו קורח ועדתו נאמר³: "כי יצא הקצף".

תפקיד הלוויים

המצווה העקרונית בפרשה זו היא האזהרה להציב גבולות בין הישראלים ללוויים. הלוויים הוזהרו לשמור היטב שלא ייפרצו הגבולות הללו, לא באופן אישי ולא במישור הכללי: ראשית, עליהם להשגיח ששום יחיד מישראל לא יתקרב למשכן, על-פי האזהרה: "והזר הקרב יומת"; ושנית, עליהם לשמור שלא ייפרצו גבולות המגורים של ישראל ("וחנו בני-ישראל איש על מחנהו"), ושל הלוויים ("והלויים יחנו סביב למשכן").

אלא שלשון רש"י דורש ביאור: לשם-מה הוא מאריך ומפרט שאם ישמרו את מצוות ה' לא יהיה 'קצף' ואחר-כך חוזר ואומר, שאם לא ישמרו - יהיה 'קצף'; הרי אנו יודעים את הכלל⁴ "מכלל לאו אתה שומע הן"? גם אריכות הפירוט ("שייכנסו זרים בעבודתם") והראיה ממעשה קורח אינן דרושות לכאורה.

המעשים קובעים

אלא רש"י מרמז לנו, שיש שני שלבים ב'קצפו' של הקב"ה: התורה מצווה עלינו להקפיד על שמירת המחיצות בין מחנה ישראל למחנה הלוויים. אם לא נשמור על מחיצות אלה - יהיה 'קצף'. אבל אין הכרח ש'קצף' זה יתבטא בפועל בעונש ממשי, מכיוון שעדיין לא נעשה מעשה של פריצת המחיצות. רק אם יוסרו המחיצות באופן מעשי, וכפי שמפרט רש"י - "שייכנסו זרים בעבודתם" - אז יהיה 'קצף' בפועל.

על כך מביא רש"י ראיה ממעשה קורח: קורח טען ש"כל העדה כולם קדושים"⁵ וקרא לבטל את המחיצות. אך כל עוד הסתפק בהסתה מילולית, לא הענישו הקב"ה בפועל. רק כאשר עברו אנשיו לשפת מעשה, ומאתיים וחמישים זרים הקטירו קטורת - כי-אז "יצא הקצף" על העם והם נענשו בפועל.

הקב"ה מאריך אפו

מכאן ניתן ללמוד עד כמה הקב"ה מאריך אפו כל זמן שלא חטאו במעשה: אפילו קורח ועדתו, שהקהילו את העם והסיתו אותו במשה רבנו⁶, לא נענשו כל זמן שלא פעלו בפועל. רק כאשר ביטאו את המחלוקת במעשים - נענשו.⁷

יהודי צריך לזכור, שגם אם מסיבה זו או אחרת קשה לו להישמר מדברים בלתי-רצויים, הרי כל עוד הוא נזהר שלא לחלוק באופן מעשי על הקב"ה, עדיין הוא נושא חן בעיניו, וה' מאריך אפו ועוזר לו לעשות תשובה⁸ כדי שיוכל לחזור ולהיות אהוב לפני הבורא.⁹

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כח, עמ' 1)

-----------

1) במדבר א,נא-נג.

2) שם, נג.

3) שם יז,יא.

4) פירוש רש"י שמות כ,יב. כח,לה. ל,כ. ועוד.

5) במדבר טז,ג. וראה פירוש רש"י שם פסוק ה  ("ומדרשו").

6) שם, יט. ובפירוש רש"י.

7) ראה פירוש רש"י קרח טז, כה (ועל דרך זה פירוש רש"י שם, יב).

8) סוכה נב, תחילת עמוד ב. ולהעיר מרמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ד.

9) רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ד. וראה שם הלכה ה ואילך.