מאמרים נוספים בפרשה
	מי יכול להאיר נשמות?
	אם אתה יכול - אתה חייב
	הקב"ה נותן כוחות ואנחנו מבצעים
	לשאוף לקדושה המירבית
	למצוא את האחדות
	פסח מצרים ופסח המדבר
	לעולם יש תקנה
	לנצל כל הזדמנות
	סור מרע ועשה טוב
	שמחה שחודרת לגוף
	שונאי ישראל - שונאי ה'
	רווחת הרוב מול טובת המיעוט
	לחם מן השמים - לכל
	המוציא לחם מן השמיים
	כוחו של משה
	הגבוה והעניו מכול
	ענווה והשראת השכינה
	עם-ישראל כמנורת בית-המקדש
	תקיעת החצוצרות בעת מלחמה ובעת שמחה
	נחמתו של אהרן הכוהן

וביום שמחתכם. אלו שבתות (במדבר י,י. ספרי על הפסוק)

אנו יודעים שהחגים הם ימי שמחה, שבהם יש מצווה מיוחדת לשמוח. אולם בפרשתנו מכונה גם השבת "יום שמחתכם"1, וכך מפרשים חז"ל2 את הפסוק "וביום שמחתכם" - "אלו שבתות".

ההבדל הוא, שבחגים יש ציווי מיוחד לשמוח, ויש לשמחת החגים גדרים הלכתיים מוגדרים, דבר שאינו קיים בשבתות. השבת, מצד עצמה, היא יום של שמחה, אף בלא הציוויים המוגדרים והמיוחדים של שמחת החגים.

שתי גישות

בעניין השמחה המיוחדת של החגים אנו מוצאים שתי גישות:

האחת, דעת הרמב"ם³, שמצוות השמחה היא בקרבן השלמים שמביאים בחג, ובכללה גם תוספת שמחה על-ידי אכילת בשר ושתיית יין.

הדעה השנייה מובאת ב'שולחן-ערוך הרב'⁴ שהמצווה היא שהאדם יהיה "שמח וטוב-לב, הוא ובניו ואשתו ובני-ביתו", אלא שבזמן בית-המקדש היו הגברים מקיימים זאת באכילת קרבן השלמים, ועכשיו מקיימים זאת על-ידי שתיית יין.

ההבדל בין שתי השיטות הוא בפירוש המילה "(ושמחת) בחגך"⁵: לפי הרמב"ם, "בחגך" הכוונה קרבנך, ומכאן שהשמחה צריכה להיות בהבאת הקרבן; ואילו לפי 'שולחן-ערוך הרב' "חגך" הכוונה לזמן החג - שצריך לשמוח במועד, אלא שהתורה קבעה שעיקר קיום השמחה היא על-ידי אכילת בשר הקרבן.

רוח וחומר

למעשה, יש כאן שתי תפיסות על ההתייחסות לשמחת הגוף הגשמי. לפי הרמב"ם, השמחה צריכה להיות שמחה רוחנית, שמחת הקרבן, אלא כדי שלא תהיה מניעה מצד הגוף הגשמי, צריך לשמחו בדברים המשמחים אותו.

אולם לפי 'שולחן-ערוך הרב' יש מטרה בעצם השמחה הגשמית של הגוף, ואין זה רק כדי שלא יפריע לשמחה הרוחנית של הנשמה; שמחת החג צריכה לחדור גם במושגיו ובגדריו של הגוף הגשמי. אלא שיש לקשר את השמחה עם אכילת בשר קודשים, כדי שתורגש באכילת הבשר גם הקדושה האלוקית והשמחה בה'.

תכלית השלמות

הבדלי התפיסות נובעים מהמחלוקת המהותית בין הרמב"ם לרמב"ן בדבר שלמות הבריאה. לפי הרמב"ם, השלמות היא - נשמות בלי גופים⁶, שאז יכולה הנפש להגיע לשיא הרוחניות. אולם דעת הרמב"ן⁷, וזו ההכרעה בתורת החסידות⁸, שתכלית השלמות היא - נשמות בגופים, שבזה באה לידי ביטוי העובדה שהקדושה העליונה חודרת לתוך מציאות העולם הזה הגשמי.

לכן יש תכלית ומטרה בעצם השמחה של הגוף הגשמי, שכן בדרך זו חודרת שמחת החג גם לתוך מציאותו וגדריו של הגוף, ומכשירה אותו לקבל את הקדושה האלוקית שתבוא לשיאה ולשלמותה בגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 62)

----------

1) במדבר י,י.

2) ספרי על הפסוק.

3) הלכות יום טוב פרק ו הלכות ז-יח.

4) סימן תקכט סעיפים ו-ז.

5) דברים טז,יד.

6) הלכות תשובה פרק ח הלכה ב ואילך. פירוש המשניות סנהדרין פרק חלק. וראה בארוכה ספר המצוות להצמח צדק מצות ציצית.

7) שער הגמול בסופו.

8) לקוטי תורה צו (טו,ב). ספר המאמרים תקס"ח דיבור המתחיל ויהי הענן (עמודים קעא-קעב). ועוד.