מאמרים נוספים בפרשה
	יסוד הכול - קבלת-עול
	למעלה מהבריאה – ובתוך הבריאה
	אפשר להגיע אל העל-טבעי
	מתחילים בכפייה ומגיעים להכרה
	הברכה המיוחדת
	לשמור על המקדש
	ללמוד ולהבין מתוך התבטלות
	ליצור חיבור בין הבורא לבריאה
	"סימני כשרות" בעבודת-ה'
	יהודי מקדש את העולם
	דג שמלמד את עקרונות ההשגחה
	בלי ישות עצמית
	עבודת-ה' לשמה
	כוחו של ציבור
	לא קל להבחין ברע
	לפזז ולכרכר לפני ה'
	לא להחמיץ את השעה
	להחדיר את השמיני בתוך השבע
	כשהחסד והאמת נפגשים

ויהי ביום השמיני (ויקרא ט,א)

שבע הוא מספר בעל משמעות רבה בתורה. השבת היא היום השביעי; סוכות ופסח הם בני שבעה ימים; חג-השבועות חל שבעה שבועות לאחר הפסח; שנת השמיטה היא השנה השביעית; היובל בא מקץ שבע שמיטות; ועוד ועוד.

המספר 'שבע' מסמל את המחזוריות הטבעית של הבריאה. כך ברא הקב"ה את העולם - בשישה ימי מעשה ואחריהם היום השביעי, החותם את "שבעת ימי הבניין".¹ מחזור שלם של הטבע קשור אפוא במספר 'שבע'.

מה הקשר?

גם בסיומה של הפרשה הקודמת, פרשת צו, אנו מוצאים שביעייה - אלה "שבעת ימי המילואים" שבהם נחנכה עבודת המשכן. הדבר מודגש בפסוקים שונים: "כי שבעת ימים ימלא את ידכם"², "ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים"³, ועוד.

אך בתחילת פרשתנו אנו נתקלים במושג חדש - שמונה. הפרשה נפתחת במילים⁴: "ויהי ביום השמיני". נשאלת השאלה: הרי שבעת ימי-המילואים תמו עם חנוכת המזבח שהתקיימה ביום השביעי. למחרתו, ביום המכונה "יום השמיני", הייתה חנוכת אהרון ובניו, שאינה קשורה באופן ישיר לתוכן ימי-המילואים. מדוע אפוא מכונה יום זה 'שמיני', בשעה שלכאורה אין קשר בינו לבין שבעת ימי המילואים?!⁵

"שבע" ו"שמונה"

השאלה מקבלת יתר-תוקף לאור משמעותו של המספר שמונה. בעוד שבע מסמל את שלמות מסגרת הטבע, הרי המספר שמונה מסמל את מה שלמעלה מהטבע, את האור האלוקי האין-סופי שלמעלה מגדרי הבריאה. וכך אכן היה בפועל ב"יום השמיני" לחנוכת המשכן - "כי היום ה' נראה אליכם"⁶ - התגלותו של הקב"ה. אם-כן, איך ייתכן שדברים שהם למעלה מהטבע יבואו כהמשך ל'שבעה', שמסמלים את הטבע והעולם?!

הדבר יובן בהקדמת שאלה אחרת. ידוע⁷, שכל גילויי האלוקות הנעלים שיהיו בימות המשיח, תלויים במעשינו עכשיו. ולכאורה, איך ייתכן שפעולות של בני-אדם מוגבלים, במסגרת העולם הזה הנחות, יביאו את הגילויים האין-סופיים, שלמעלה לגמרי ממסגרת הבריאה?!

כוחו של יהודי

ההסבר הוא, שהגילויים שיאירו לעתיד-לבוא אכן אינם יכולים לבוא כתוצאה וכשכר מפעולותינו עכשיו, בגלל הפער האין-סופי שביניהם; אך הקב"ה דורש מאיתנו לעשות את מה שאנחנו יכולים ולהשיג את השלמות האפשרית מבחינתנו, ואז הוא נותן לנו, כמתנה מלמעלה, את הגילויים שעבודתנו אינה יכולה כלל להשיגם.

בדומה לכך יש לראות גם את היחס בין שבעת ימי המילואים לבין היום השמיני: אף שה'שמיני' נעלה לאין-ערוך משבעת הימים שקדמו לו, הרי האפשרות לגילויים הנעלים של היום השמיני, באה בזכות שבעת ימי המילואים, שבהם עשו בני-ישראל בשלמות את מה שנדרש מהם, ואז נתן הקב"ה מלמעלה גם את מה שלא יכלו להשיג בכוח עבודתם-הם.

זה הכוח הטמון בפעולותיו של יהודי, שבכוחן להשיג ולהביא לא רק את הדברים שהעבודה עצמה יכולה להביא, אלא גם דברים נעלים לאין-ערוך, שניתנים כמתנה מלמעלה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 379)

----------

1) תניא ריש פרק ג.

2) ויקרא ח,לג.

3) שם לה.

4) שם ט,א.

5) ראה כלי יקר על הפסוק ויהי ביום השמיני.

6) ויקרא ט,ד.

7) תניא פרק לז.