מאמרים נוספים בפרשה
	שלושה מצבים חינוכיים
	לדאוג שהקטנים יאירו ויזהרו
	להעיר את הנרדמים
	הקב"ה ככוהן גדול
	קידוש השם
	לעבוד ולשבות
	תיקון עצמי קודם לתיקון העולם
	אהבה ללא תנאים
	תיקון שלם
	"עבודה גדולה" של שמחה
	תוכנה ומהותה של התפילה
	חודש של מצווה
	כוחו של דיבור חיובי

ונקדשתי בתוך בני ישראל (ויקרא כב,לב)

בפרשתנו מופיעה מצוות קידוש השם: "ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל".¹ המצווה הזאת קובעת, שיהודי צריך למסור את עצמו למות, ובלבד שלא לכפור בקב"ה. כאשר הוא עושה כן - מתקדש שמו של ה' בעולם.²

בקידוש השם יש שני סוגים: אחד - כאשר אדם מוסר את עצמו למות, אולם בפועל נעשה לו נס והוא ניצל. סוג שני - כשהוא נהרג בפועל על קידוש השם. השאלה היא, באיזו משתי האפשרויות קידוש השם גדול ונשגב יותר?

דבקות האדם

הרמב"ם סבור³, שעיקרו של קידוש השם הוא כאשר האדם אכן נהרג בפועל על אמונתו. מצב כזה ממחיש את עוצמת האמונה של יהודי בקב"ה, עד שהוא נהרג בפועל למענה. יהודי זה קידש את שם ה' בעולם והמחיש לעיני כול את דבקותו בה', היקרה לו מחייו. לכן הרוגי מלכות עומדים בדרגה עליונה ביותר.

לעומתו סבור המדרש⁴, שכאשר אדם משליך את עצמו למות ומתחולל לו נס וחייו ניצלים, יש כאן קידוש השם גדול יותר. לא זו בלבד שהכול רואים את מסירות-נפשו של האדם, אלא נתגלתה כאן גם יד ה' שהצילה את היהודי הנאמן לו.

זכות מיוחדת

יתרה מזו: המדרש רואה בכך זכות מיוחדת שזכה לה אותו אדם. על כך מובאות במדרש שתי דוגמאות של קידוש השם:

אחת - חנניה, מישאל ועזריה, שהסכימו להיות מושלכים לכבשן האש ובפועל נעשה להם נס והם ניצלו⁵.

דוגמה שנייה - מריינוס הרשע, שהוציא להורג שני אחים יהודים, פפוס ולוליינוס. מריינוס אמר להם: אם אתם מעמם של חנניה, מישאל ועזריה, יבוא אלוקיכם ויציל אתכם. ענו לו השניים: "חנניה, מישאל ועזריה כשרים היו, ונבוכדנצר הגון היה שייעשה נס על-ידו, אבל אתה, מלך רשע אתה, ואינך הגון שייעשה נס על-ידך". הם גם הגדירו את עצמם חייבי מיתה לשמים, שדינם למות בכל מקרה.

מכאן אפשר ללמוד, שמצב שבו הקב"ה עושה נס ומציל את האדם שמוסר עצמו למיתה - יש בו זכות גדולה יותר וקידוש השם נשגב יותר.

לעיני הגויים

אולם מוסכם על הכול, כאשר יהודי מוסר עצמו על קידוש השם, אסור לו לחשוב שייעשה לו נס, אלא הוא צריך ללכת מתוך נכונות מלאה ליהרג. לדעת הרמב"ם הוא צריך לחשוב כך - משום שכאמור, ההצלה פוגמת בקידוש השם. לדעת המדרש - משום ש"כל המוסר עצמו על-מנת לעשות לו נס, אין עושין לו נס"⁴; ולכן, כשהוא חושב על הנס, הוא מונע בפועל שייווצר הנס ויתקדש שמו של הקב"ה על-ידי הנס.

ויהי רצון, שעל-ידי העיסוק בהלכות קידוש השם נזכה בקרוב ממש לביטולה של הגלות, שגורמת ל"שמי מחולל בגויים", ויהיה "וקדשתי את שמי הגדול... וידעו הגויים כי אני ה'"⁶, בגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כז, עמ' 167)

----------

1) ויקרא כב,לב.

2) ראה תורת כוהנים ופירוש רש"י על הפסוק.

3) הלכות יסודי-התורה פרק ה.

4) תורת כוהנים על הפסוק כאן.

5) דניאל ג,טז ואילך.

6) יחזקאל לו,כג.