ושפך את דמו וכסהו בעפר (ויקרא יז,יג)

בפרשתנו מופיעה מצוות כיסוי הדם: כששוחטים חיה או עוף, מצווה התורה¹ "ושפך את דמו וכיסהו בעפר" - לאחר השחיטה יש לכסות את הדם בעפר. מצווה זו חלה רק על עופות וחיות (כשרות כמובן), שאינם ראויים למזבח, אבל בשחיטת בהמות, הראויות למזבח, אין צורך לכסות את הדם.

הסיבה² למצווה זו ניתנה קודם לכן: "כי נפש הבשר בדם היא, ואני נתתיו לכם על המזבח".³ דם הקרבנות נועד להינתן על המזבח, ונתינת הדם היא חלק מהכפרה שמביא הקרבן. לכן בשחיטת עופות וחיות, שאינם ראויים למזבח - יש לשפוך את דמם על הארץ ולכסותו בעפר, כדי לבטל את חשיבותו.

בלי התלהבות

דם בכלל מייצג חיות והתלהבות. כשם שהדם מחיה את האיברים ומעניק כוח ומרץ לגוף, כך ברוחניות העניינים מסמל הדם את תחושת החיות וההתלהבות. כשהתורה קובעת, שהדם נועד להיות מוקרב על המזבח, המשמעות הסמלית היא, שתחושת החיות וההתלהבות של יהודי צריכות להיות מוקדשות רק לענייני קדושה.

אדם נזקק לעסוק הרבה בענייני חולין - אכילה ושתייה, עבודה ועסקים ושאר הצרכים הגשמיים - אך הוא נדרש לעשותם בלי 'דם', בלא התלהבות יתרה. את ה'דם', החיות וההתלהבות, יש לשמור לצורך עבודת הבורא.

שלושה תחומים

וכאן יש שלוש דרגות, כפי שהדבר משתקף במצוות כיסוי הדם:

א) דם חיות ועופות, שחייבים לכסות;

ב) דם בהמות חולין, שאין חייבים לכסות;

ג) דם קרבנות, שצריך להזות על המזבח.

חלוקה זו מייצגת את שלושת התחומים שמולם עומד האדם:

א) ענייני עולם שעלולים להכשיל את האדם, והאדם נדרש להיזהר מפניהם כדי שלא להיכשל ולרדת ממדרגתו;

ב) ענייני חולין שאפשר להשתמש בהם לעבודת ה' ולתורתו, ואותם נדרש האדם לשלב בתוך עולם הקדושה ועבודת הבורא;

ג) ענייני קדושה - תורה, תפילה וקיום מצוות.

קדושה בחולין

מדריכה אותנו התורה, שבתחום הראשון - ענייני חולין שעלולים להכשיל את האדם - חייבים 'לכסות את הדם'. כלומר, יש לסלק לגמרי את ההתלהבות והחיות, ולטפל בדברים בקרירות ובענייניות, מבלי להימשך אחריהם. את ה'דם' צריך לתת רק על ה'מזבח' - רק בענייני קדושה.

החידוש כאן הוא בסוג השני, המרומז בדם בהמות של חולין, והמייצג את ענייני החולין שאפשר להשתמש בהם לעבודת ה' ולתורתו. כאן אין חובה לשפוך את הדם, והדבר מרמז, שבגישה נכונה אפשר להפוך את ענייני החולין לקודש, עד שהתלהבותו של האדם בעוסקו בעניינים אלה אינה התלהבות גשמית, אלא היא נובעת מהקדושה שבאה על-ידי הדברים הללו.

אצל אדם זה, העניינים הגשמיים אינם עניין לעצמם, אלא כל מטרתם לשרת את הקב"ה, וכשם שהוא רותם את הדברים הגשמיים עצמם לצורך עבודת הבורא, כך הוא הופך גם את ה'דם', את החיות וההתלהבות שלו, לקדושה ומשעבד אותה לגמרי לעבודת ה'.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לז, עמ' 48)

----------

1) ויקרא יז,יג.

2) רמב"ן פרשתנו יא (בסופו).