מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי הוא כמו שם
	זרעי הגאולה בהתחלת הגלות
	החיבה הכפולה
	ירידה אחר ירידה
	עבודת ה"לבנים" של יהודי
	לא למרר את החיים
	תמציתה של התפיסה המצרית
	חינוך בא בעמל וביגיעה
	להיות "מסודר" בחיים
	יום לידתו של משה
	האחדות - תנאי לגאולה
	כוחו של ביטחון
	כסף וזהב כשכר עבודה
	משה נותן כוח למשיח
	גלגוליו של חמור
	בן גדול ובן קטן
	פרעה רוצה להפריד תורה ממדינה
	"עבודת פרך" ברוחניות
	לא לבלבל את התפקידים
	הגבהת היד בכיוון החיובי

ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב,יד)

פרשתנו¹ מספרת, שכאשר גדל משה ויצא אל אחיו, ראה איש מצרי מכה איש עברי, ומשה הרגו. למחרת, ראה שני יהודים מתקוטטים, "ויאמר לרשע למה תכה רעך". על כך השיב לו היהודי: "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?". כפי שמשתמע מהמשך הדברים, שני היהודים הללו הלשינו לפני פרעה על הריגת המצרי בידי משה. או-אז - "ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר".

המדרש מסביר², שמשה חשש לא רק לגורלו האישי, אלא לגורל העם כולו: "יש ביניכם לשון-הרע, והיאך אתם ראויין לגאולה". מדרש אחר³ מסביר, שבכך הבין משה מדוע נשתעבדו ישראל: "היה משה מהרהר בליבו ואומר, מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות? כיוון ששמע דבריו, אמר - לשון-הרע יש ביניהן, היאך יהיו ראויין לגאולה".

חומרת הפירוד

דברים אלה מעוררים תמיהה רבה. הלוא ידוע⁴ שבגלות מצרים היו בעם-ישראל עובדי עבודה-זרה, ובכל-זאת לא ראה בכך משה גורם שמעכב את הגאולה, ואף תהה - "מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות". האם ייתכן שחטא לשון-הרע חמור מעבודה-זרה, עד שדווקא חטא זה מצדיק את המשך הגלות?

הסבר הדבר קשור במהותה של גאולת מצרים. הרמב"ם⁵, המתאר את קורותיו של עם-ישראל, אומר, כי האבות הנחילו לבניהם את האמונה בה', וכך התהוותה "אומה שהיא יודעת את ה'". אולם לאחר מכן "ארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן". ואז בא הקב"ה "ובחר ה' ישראל לנחלה, הכתירן במצוות וכו'".

בחירה על-שכלית

מכאן אנו רואים, שקודם יציאת מצרים הייתה הגדרת האומה קשורה במעשיה ובכך שהייתה "אומה שהיא יודעת את ה'". דבר זה נתבטל בגלות מצרים, שהרי בני-ישראל חזרו לעבודת-אלילים. אלא שאז נוצר דבר חדש - הקב"ה בחר בעם-ישראל לו לעם.⁶

הבחירה בעם-ישראל לא הייתה בגלל מעשיו ומעלותיו (שכן, כאמור, הואיל וחזרו לעבודה-זרה, לא היו בני-ישראל ראויים לגאולה), אלא זו בחירה על-שכלית שבאה מצד הקב"ה עצמו. לכן לא הפריעה לזה העובדה שבני-ישראל עובדים עבודה-זרה, ולא היה בכך מכשול לגאולה.

חזרו והתלכדו

אולם כשראה משה רבנו שיש בעם-ישראל לשון-הרע, המבטא פירוד הלבבות - נחרד. פירוד ומחלוקת פוגעים בעצם מהותו של עם-ישראל כעם אחד. מכיוון שבחירת הקב"ה הייתה בעם שלם ומאוחד, הרי על-ידי הפירוד עלולים לאבד מעלה זו וכן את הזכות להיגאל.

חוסר האחדות תוקן על-ידי קושי השעבוד, ששבר את גאוותם, וממילא התבטל פירוד הלבבות שהיה בהם. כאשר חזרו בני-ישראל והתלכדו, נעשו ראויים לבחירה הנצחית של הקב"ה, ומאז אין הם יכולים עוד להתבטל כאומה, אלא נעשו ל"עם-עולם", עד הגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 8)

----------

1) ב,יד.

2) תנחומא שמות י.

3) שמות רבה פרשה א,ל.

4) ראה מכילתא בשלח יד,כט. וראה שם (ופירוש רש"י) בא יב,ו. וכן כתב הרמב"ם הלכות עבודה זרה סוף פרק א.

5) הלכות עבודה זרה סוף פרק א.

6) אף שגמר ושלמות הבחירה הייתה במתן תורה, וכמו שגמר הגרות של עם-ישראל היה במתן תורה, כדאיתא ביבמות מו,א ואילך.