ולא תעלה במעלות על מזבחי (שמות כ,כג)
בסוף פרשת יתרו1 התורה מזהירה את הכוהנים שלא יעלו אל המזבח באמצעות מדרגות (אלא רק על-ידי כבש משופע): "ולא תעלה במעלות על מזבחי". ומדוע? מסבירה התורה את אזהרתה: "אשר לא תיגלה ערוותך עליו". שכן בעלייה במדרגות צריך להרחיב את הפסיעות, ויש בזה מעין גילוי ערווה, דבר שאינו לכבודן של אבני המזבח.
מכאן נלמדת הוראה להתנהגות שבין אדם לחברו, כפי שאומר רש"י על-פי המדרש2: "והרי דברים קל-וחומר - ומה אבנים הללו שאין בהם דעת... אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג ביזיון, חברך, שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על ביזיונו - על אחת כמה וכמה".
האבנים אינן מרגישות
נשאלת כאן השאלה - האם את הדבר הזה, שאסור לבזות יהודי שני, צריכים אנו ללמוד בקל-וחומר מאבני המזבח; לכאורה מדובר בדבר פשוט והגיוני, שגם מתחייב ממצוות "ואהבת לרעך כמוך" ומאיסורים שונים בתורה?
אלא כאן אנו למדים פרט מיוחד. ראשית, האבנים אינן מרגישות את הביזיון. שנית, לא מדובר כאן בהתנהגות של קלות-ראש וביזיון3 (דבר האסור בכל תחום המקדש4), אלא בעלייה במדרגות שיכולה להתפרש ולהיראות כ"מנהג ביזיון". ואם גם דבר כזה נאסר באבנים, קל-וחומר שיש להיזהר בכך לגבי הזולת.
קל-וחומר מהמזבח
יש דעה בגמרא5, שהחובה לפצות את הזולת על 'בושת' היא דווקא כאשר הנפגע הרגיש את הבושה. אולם אם, למשל, "ביישו ישן ומת" - הוא העליבו בשעה שהיה ישן, ואף לא ניתנה לו הזדמנות לשמוע את הדברים, שכן מיד לאחר מכן מת - הרי אז פטור המבייש מתשלום 'בושת'.
ועל זה בא הקל-וחומר מאבני המזבח, שאף במקרה שהמתבייש עצמו אינו יודע על דבר הביזיון, ואפילו אם המבייש אינו עושה דבר של ביזיון ממש, אלא רק פעולה שיכולה להתפרש כביזיון - גם אז יש להיזהר ממעשים כאלה.
כבוד שמים
בדברי רש"י נרמז היבט עמוק יותר באיסור לבזות את הזולת. רש"י מדגיש, שחברך הוא "בדמות יוצרך". הואיל וכל אדם נברא בצלם אלוקים, הרי כאשר פוגעים בזולת, פוגעים גם בקב"ה. ומאחר שהקב"ה רואה הכול ושומע הכול, הרי גם כאשר הזולת עצמו אינו מודע לפגיעה, אין בכך כדי לגרוע מחומרת הדבר כלפי הקב"ה.
ואם כך בצד השלילי, קל-וחומר בכיוון החיובי: כשנוהגים באהבת-ישראל ומכבדים את הזולת, יש בכך ביטוי לאהבת ה' ולכבוד שמים. אהבה זו מעוררת ומגלה את אהבתו של הקב"ה לעם-ישראל, והוא מרים את כבוד ישראל אפילו בעיני העמים ומביא את הגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כא, עמ' 119)
----------
1) שמות כ,כג.
2) מכילתא בילקוט שמעוני סוף פרשתנו. ועל-דרך-זה הוא בתנחומא שם בשינויים.
3) כפי שפירש בספורנו כאן.
4) להעיר מנזיר (מה,א): הרי אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי קל-וחומר לדרך ביזיון. וראה רש"י שם.
5) ראה ברכות נד,א. רמב"ם הלכות בית-הבחירה פרק ז, הלכה ב.
|