וירד ה' על סיני (שמות יט,כ)
בפרשת-השבוע מתארת לנו התורה את המעמד הגדול של מתן-התורה על הר-סיני. זו הייתה התגלות אלוקית נפלאה לעיני כל העם, ובמעמד זה נתן הקב"ה לעם-ישראל את התורה והמצוות.
אולם כשאנו מתבוננים בדברי חז"ל אנו מוצאים, שהמושג של תורה ומצוות לא נתחדש בהר-סיני. מתברר, שכבר האבות1 למדו את התורה וקיימו את מצוותיה. אם-כן, במה מתבטא החידוש של מעמד הר-סיני?
המלך והגזירה
מסביר זאת המדרש2 באמצעות משל: משל למה הדבר דומה? למלך שגזר ואמר: בני רומי לא יירדו לסוריה ובני סוריה לא יעלו לרומי. לימים ביטל את הגזירה ואמר 'ואני המתחיל'. כך קודם מתן-תורה נאמר3: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני-אדם". הייתה קיימת הפרדה בין השמים לארץ. ואילו במתן-התורה נתבטלה ה'גזירה' הזאת ונוצר חיבור בין השמים לארץ, כשהקב"ה הוא המתחיל בכך4: "וירד ה' על הר-סיני".
'שמים' מסמלים את הרוחניות, את האלוקות. 'ארץ' מסמלת את הגשמיות והחומריות. כשהמדרש אומר, שלפני מתן-תורה הייתה קיימת הפרדה בין השמים לארץ, פירוש הדבר - שלא הייתה קיימת אפשרות לקשור יחדיו את הגשמיות עם הרוחניות; הפרידה ביניהם תהום בלתי-ניתנת לגישור. וזו גדולתו של מעמד הר-סיני, שאז נתבטל הנתק הזה ונפתחה לפנינו האפשרות לקשור את העולם הגשמי והחומרי עם הקב"ה ועם האור האלוקי.
אנחנו והאבות
כשאנו נוטלים עור של בהמה (דבר גשמי לחלוטין), יוצרים ממנו קלף וכותבים עליו מזוזה או ספר-תורה - נהפך הקלף הזה לדבר שבקדושה. נוצרת התחברות בין הקדושה הרוחנית של דברי-התורה לבין הקלף הגשמי, עד שהוא עצמו מתקדש על-ידי-כך.
גם כשיהודי מניח תפילין על ראשו וזרועו - הוא מחדיר אור של קדושה בגופו הגשמי. אפילו כשיהודי אוכל בשר ודגים לכבוד שבת - הוא מעלה את הבשר והדגים מגשמיותם ומקדש אותם. זהו הכוח שניתן לנו בהר-סיני, להחדיר אלוקות וקדושה בעולם הגשמי.
לאבות, אף שגם הם קיימו את המצוות, לא היה כוח זה. בעבורם היו המצוות רק דבר רוחני, נפשי. הם היו יכולים לקשור אל הקב"ה רק את שכלם, רגשותיהם ושאר כוחות נפשם, אך לא היה בכוחם להחדיר את הקדושה גם לתוך העולם הגשמי. הם לא היו יכולים ליטול חפץ גשמי ולהפכו לדבר שבקדושה. כוח זה ניתן רק בעת מתן-התורה.
ניתן לנו הכוח
לפני מתן-תורה הייתה הגשמיות בבחינת סתירה לרוחניות. אדם שרצה להיות קרוב אל הקב"ה נאלץ לפרוש במידת האפשר מחיי החומר. היה עליו למעט באכילה ובשתייה ובשאר הפעולות הגשמיות ולהשתדל לחיות חיים רוחניים בלבד.
אולם מעמד הר-סיני מעניק לנו את היכולת להיות קשורים ודבוקים בקב"ה תוך כדי חיים גשמיים מלאים. אנו יכולים לעבוד את ה' מתוך אכילה ושתייה, מתוך עבודה, מתוך שיחת-חולין - כאשר אנו עושים כל זאת לשם-שמים. הגשמיות שוב אינה סותרת את הקדושה, שכן ניתן לנו הכוח להחדיר את הקדושה לתוך העולם הגשמי והחומרי, עד כדי כך, שהגשמיות עצמה תהפוך לדבר שבקדושה.
וזה תפקידנו עלי-אדמות - להאיר את העולם כולו באור התורה ולעשות מהעולם הזה הגשמי משכן ו'דירה' לו יתברך.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 887)
----------
1) קידושין פב,א. יומא כח,ב.
2) שמות רבה פרשה יב,ג. תנחומא וארא טו.
3) תהילים קטו,טז.
4) שמות יט,כ.
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
