מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית (שמות יב,ג)

פרשת-השבוע¹ מספרת על הציווי המיוחד שקיבלו בני-ישראל ערב צאתם ממצרים: כל משפחה נצטוותה לקחת כבש הביתה בעשירי לחודש ניסן, להחזיק את הכבש בבית ארבעה ימים, וביום הארבעה-עשר בניסן לשחטו ל'קרבן-פסח'.

לשם מה צריכים להחזיק את הכבש בבית ארבעה ימים? מסבירים חז"ל², שהמטרה הייתה להפגין את הדבר לעין-כול, עד שכל השכנים המצרים יבואו וישאלו את היהודים לשם מה הם מחזיקים את הכבש בבית ומה בכוונתם לעשות בו.

'הפרה הקדושה' המצרית

היהודים היו צפויים לעמוד מול בעיה קשה: כידוע³ הכבש היה אחד האלילים המצריים, בבחינת 'פרה קדושה'. האם יוכל היהודי לומר לשכנו המצרי שהוא מחזיק בביתו את הכבש - את האליל המצרי - כדי לשחטו לקרבן?

אך זו הייתה מטרת הציווי - להעמיד את היהודים במבחן ולראות אם אמונתם בקב"ה חזקה יותר מהפחד מפני המצרים; אם הם הולכים אחר אלוקיהם גם כשהדרך כרוכה בסכנה.

ואמנם, היהודים עמדו יפה במבחן. באומץ-לב קיימו את ההוראה ולא נמנעו מלספר למצרים על מטרתם ועל כוונתם לשחוט את הכבש לקרבן. ועל כך אומרים חז"ל, שבזכות תוקף אמונתם ומסירות-נפשם למלא את ציווי הבורא - זכו בני-ישראל להיגאל ממצרים.

תקופות דומות

מבחינות רבות יש הקבלה בין התקופה ההיא, ערב היציאה ממצרים, לבין התקופה שאנו חיים בה. כאז כן עתה עומדים אנו על סף הגאולה השלמה, תוך ציפייה עמוקה לבואו הקרוב של משיח-צדקנו. וכאז כן עתה דורש מאיתנו הקב"ה מסירות-נפש כהכנה לגאולה.

בכך אפשר להסביר את הקשיים הרבים שהוצבו בעשרות השנים האחרונות לפני עם-ישראל, קשיים הן במובן הגשמי והן במובן הרוחני. הקב"ה מצפה מאיתנו שנעמוד בקשיים הללו במסירות-נפש, תוך גילוי הכוחות האין-סופיים החבויים בנשמתו של כל יהודי. בזכות עמידה תקיפה זו על שמירת התורה ומצוותיה נזכה לגאולה.

היריב מסייע

אם צריכים לקיים כל מצווה מתוך מסירות-נפש, כל-שכן שצריכים לקיים כך את המצווה שהיא יסוד כל התורה⁴, הלוא היא מצוות אהבת-ישראל. כשרואים אפוא יהודי שנתרחק ממעיינות התורה ומצוותיה, חובה לגשת אליו באהבה ובחיבה ולקרבו אל התורה.

אסור להיכנע ואסור להתייאש, גם אם פעילות זו נתקלת בקשיים. כשם שאין איש מתייאש מבנו-יחידו, כך אסור להתייאש משום יהודי, וחזקה על דברי אמת שיתקבלו בלב השומע. אפילו אם הלה מגיב בהבעת התנגדות ודחייה - אין להתרשם מזה; אדרבה, תגובה זו עצמה מוכיחה, שהדברים נוגעים לליבו.⁵

ואין ספק, שכשם שבמצרים לא זו בלבד שהמצרים לא ניסו להפריע לבני-ישראל להקריב את הפסח, אלא אדרבה, הם אף השאילו להם את כלי הכסף והזהב שלהם⁶ - כך יהיה לנו, שעל-ידי עמידה תקיפה על התורה ומצוותיה, מתוך מסירות-נפש, גם מי שהיו עויינים בתחילה ייהפכו לאוהבים ולמסייעים, ויחדיו נזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 127)

----------

1) שמות יב,ג-ו.

2) פסיקתא רבתי פרשה טו. טור אורח חיים ריש סימן תל.

3) כמו שאמר משה לפרעה (שמות ח,כג) "כי תועבת מצרים נזבח לה' אלוקינו, הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו". וראה שמות רבה פרשה טז,ג.

4) שבת לא,א. תניא פרק לב.

5) ראה קונטרס התפילה פרק ח. תורת שלום עמ' 10.

6) שמות יב,לה-לו.