מאמרים נוספים בפרשה
	ניסים - דבר טבעי ליהודי
	הטוב קודם לרע
	איך זוכים ל"מאה שערים"
	הילד מנצח את הענק
	עשיו לא נולד רע
	שאלות של עשיו
	להיות כאן ולהיות בגן-העדן
	להסתכל אל הראש
	"ונהרו אליו כל הגויים"
	קדושת הארץ בימי האבות
	להתקרב מיראה
	סודה של הבאר
	לשכלל את עולמו של הקב"ה
	להתעוור - ולא לדבר לשון-הרע
	החתונה היהודית הראשונה
	נותנים כוח לנתינה נוספת
	הדרך היחידה לקבל את הברכות
	השלב המרכזי בחיי יצחק
	עשר ברכות, עשרה מאמרות

ויגדל האיש... עד כי גדל מאוד (בראשית כו,יג)

פרשת השבוע עוסקת בחייו של יצחק אבינו ובאירועים שעברו עליו. הפרשה נפתחת במילים¹: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". חז"ל מסבירים², שכפל הלשון בא ללמד שיצחק היה גם דומה לאברהם בקלסתר פניו.

מובן מאליו שדמיון חיצוני בין יצחק לאברהם לא הוא העיקר, אלא הוא מעיד על דמיון פנימי ועמוק יותר בדמותם הרוחנית. התורה רוצה ללמדנו, שעבודתו הרוחנית של יצחק אבינו הייתה דומה לזו של אברהם.

דבר זה אינו מובן, שכן אברהם ויצחק עבדו את ה' בשני קווים שונים ואף מנוגדים: אברהם היה איש חסד, שעבד את ה' בקו האהבה, כפי שנאמר³ "אברהם אוהבי"; ואילו יצחק עבד את ה' בקו הגבורה והיראה, ככתוב⁴: "ופחד יצחק".

כוחה של התבטלות

כשמתבוננים בקו עבודתו של יצחק, מגלים דבר והיפוכו: מצד אחד, עיקר עבודתו הייתה ביראת-ה', שהיא תחושה של ריחוק והתבטלות. מצד שני, דווקא יצחק זכה לשפע רב ועצום, אף יותר מאברהם, כפי שנאמר⁵: "ויגדל האיש... עד כי גדל מאוד". כמו-כן שמו, יצחק, נגזר מלשון צחוק⁶ ושמחה, שאינו מתאים לכאורה ליראה אלא לאהבה.

אלא כאן מתגלית עוצמתה של יראת-ה' ושל התבטלות אמיתית כלפי הקב"ה. יראה זו אינה יוצרת ריחוק, אלא להפך - בסופו של דבר היא המביאה את שיא הקירוב והדבקות בקב"ה, אף יותר מן האהבה.

עבד כמלך

אמרו חז"ל⁷: "עבד מלך - מלך". דווקא משום שהוא עבד של המלך, אדם שמתבטל לחלוטין כלפי המלך עד שאין לו שום מציאות משל עצמו, הריהו כמלך. הואיל ואין לו מציאות אישית עצמאית, וכל מציאותו אינה אלא ההתבטלות אל המלך - כל דבריו ופעולותיו מתייחסים אל המלך עצמו, כאילו המלך הוא האומר והעושה את הדברים.

וכך אנו גם אומרים בתפילה⁸: "ונפשי כעפר לכול תהיה, פתח לבי בתורתך". לאחר שיש באדם תחושה של התבטלות מוחלטת כלפי הקב"ה, עד התבטלות כעפר הארץ ("ונפשי כעפר לכול תהיה"), דווקא אז הוא נעשה כלי להתגלות אור התורה בליבו ("פתח ליבי בתורתך").

ברכות גדולות

זו הייתה מעלת עבודתו של יצחק אבינו. דרך עבודתו הייתה מבוססת על היראה וההתבטלות, אך באמצעותן הגיע להתקרבות ולדבקות בלתי-מוגבלת בקב"ה. לכן הוא נקרא יצחק, מלשון צחוק ושמחה, כי דווקא על-ידי יראתו הגיע לשמחה אין-סופית, שמחה שפורצת גדרים.

זה גם מה שהתורה מבקשת ללמדנו באומרה "אברהם הוליד את יצחק". אף שיצחק היה שונה מאברהם בקו-עבודתו, בסופו של דבר היה דומה לו, כי אף הוא, כאברהם, הגיע להתקרבות עצומה אל ה', אלא שהוא הגיע לכך על-ידי יראה והתבטלות. ודווקא משום כך זכה לברכות גדולות ביותר, "עד כי גדל מאוד".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ל, עמ' 103)

--------------

1) פרשתנו כה,יט.

2) בבא מציעא פז,א. תנחומא פרשתנו א. פירוש רש"י ריש פרשתנו.

3) ישעיה מא,ח.

4) בראשית לא,מב. וראה תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן-עוזיאל שם. ועוד.

5) פרשתנו כו,יג.

6) רש"י לך ז,יט. על שם "צחוק עשה לי אלוקים" (וירא כא,ו).

7) רש"י בהעלותך יב,ח. ספרי (ורש"י) דברים א,ז. ועוד.

8) תפילת אלוקי נצור (ברכות יז,א).