מאמרים נוספים בפרשה
	נחת-רוח בתוך המבול
	כשהחושך עצמו מאיר
	מבול הדאגות כמקווה טהרה
	לראות את הטוב שבזולת
	לראות את הטוב שבזולת
	לא להרים ידיים
	נח, אברהם, משה ודוד
	היכנס ל'תיבה' ותינצל
	טהרה מלמטה וטהרה מלמעלה
	גילוי החכמות - בשביל מה?
	המים משבחים את ה'
	נח מול אברהם
	ניצולי המבול של דורנו
	מבול חיובי
	הברית עם האדם
	דורות שאינם זקוקים ל"אות הברית"
	לא לראות את הרע שבזולת
	לקבל את שכר כולם
	ההגנה מפני 'מבול' הטרדות
	פרשת נח כמבוא למרחשוון
	מהיכן השיגה היונה עלה של זית?

ובחודש השני... יבשה הארץ (בראשית ח,יד)

כלל יסודי בהבנת התורה קובע, שבתורה יש רבדים שונים. יש הרובד החיצוני כפי שהתורה מובנת בפשטות, ויש רבדים עמוקים ביותר, כפי שהתורה נתפסת בעולמות הרוחניים העליונים. גם בסיפורי התורה יש שילוב זה בין הרבדים השונים: יש המשמעות הפשוטה של הדברים ושל האירועים המסופרים בתורה ויש המשמעות הפנימית והנסתרת יותר.

בדרך זו יש ללמוד גם את סיפור המבול: במובנו הפשוט, זה היה עונש שהוטל על דור המבול. העולם הושחת ולכן הוצף במים וכל היקום נמחה מעל-פני האדמה. אך בעומק הדברים, המבול רומז למצב עילאי של העולם, שבו הוא טובל כולו ב'מי הדעת'.¹

אפוף במי הדעת

מצבו של העולם בימי המבול רומז למצבו הראשוני, שבו הוא אפוף כולו בחכמה האלוקית (המסומלת במים). במצב זה אין לעולם מציאות משל עצמו, אלא כל-כולו טבול בתוך ההוויה האלוקית ונעשה חלק ממנה.

זו למעשה האמת של הבריאה, שאין לה מציאות משל עצמה, ושכל קיומה נובע מהכוח האלוקי. למדרגה זו יגיע העולם בימות המשיח, שאז יקויים הייעו: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים²" - העולם כולו יטבול בתוך הדעת האלוקית, ממש כשם שמי הים מכסים על כל אשר בו.

מעלת היבשה

לאור זאת נשאלת השאלה, מדוע אין המבול מוצג כמצב השלם של הבריאה, אלא כמצב זמני, שאחריו "יבשה הארץ³"? מדוע נשבע הקב"ה ש"לא יהיה עוד מבול לשחת הארץ"⁴, שבועה השוללת, בעומק הדברים, גם את המבול במשמעותו הרוחנית?

התשובה היא, שהמבול מייצג את השלמות של העולם כפי שהוא לעצמו, אך לא את שלמותו מצד רצון ה'. הקב"ה רוצה דווקא ב"יבשה הארץ", בהיווצרות ה'יבשה', המסמלת את תחושת העצמאות של העולם. הוא רוצה שהעולם יורגש כמציאות בפני עצמה, ודווקא מתוך המצב הזה יגיע העולם להכרה האלוקית. הארץ צריכה להיות ארץ ולא ים, אלא שעליה להגיע להתעלות רוחנית, עד לדרגת "כמים לים מכסים".

עלייה שלאחר ירידה

שתי דרגות אלה קיימות גם בתורה עצמה. יש התורה כפי שהיא בבחינת 'מי המבול' - התורה העליונה, הרוחנית, שלמעלה מהתלבשות בעולם הזה; ויש התורה כפי שהיא בבחינת 'יבשה הארץ' - התורה שנתלבשה במושגי העולם הגשמי.

התורה שנתלבשה בענייני העולם היא לכאורה בדרגה נחותה מהתורה העליונה, אולם ירידה זו היא המביאה את השלמות הגדולה ביותר, כפי שמוכח מהידוע, שפסיקת ההלכה היא דווקא בעולם הזה הגשמי ולא בעולמות העליונים הרוחניים.⁵ דווקא בני-אדם גשמיים, הלומדים את התורה במושגים גשמיים, הם הפוסקים את ההלכה וקובעים את ההכרעה בשביל כל העולמות העליונים.

זה כוחה של העלייה שבאה לאחר הירידה, שדווקא היא מגיעה לדרגה העליונה ביותר, עד לעלייה של זמן הגאולה, כשהארץ כולה תימלא דעה את ה' "כמים לים מכסים".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ל, עמ' 16)

--------------

1) לשון הרמב"ם, סוף הלכות מקוואות.

2) ישעיה יא,ט.

3) פרשתנו ח,יד.

4) שם ט,יא.

5) בבא מציעא נט,ב.