וישאר אך נח (בראשית ז,כג)
לאחר שהתורה מספרת על מחיית העולם כולו על-ידי המבול, היא מתייחסת לניצולים: "וישאר אך נח".1 המילה "אך" נראית מיותרת, שהרי ברור כי רק נח נשאר. מפרש רש"י, שהמילה "אך", שעניינה למעט, רומזת שנח היה חסר ובלתי-שלם בצאתו מן התיבה.
הפירוש הראשון והפשוט שמביא רש"י הוא, שנח נשאר לבדו, אדם בודד, מאחר שכל בני-האדם האחרים מתו. אחר-כך מביא רש"י שני פירושים ממדרש אגדה2: א) נח היה "גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות"; ב) "שאיחר מזונות לארי - והכישו". כלומר, לפי המדרש, נח היה חולה (מטורח הבהמות והחיות) או פצוע (מפגיעת האריה) בצאתו מן התיבה.
צדיק בארץ ישולם
הפירוש האחרון, שנח נפגע על-ידי האריה, דורש הסבר. מכל האריות שחיו בעולם שלפני המבול בחר הקב"ה אריה אחד (ובת-זוגו), שיינצל מן המבול; איך ייתכן שדווקא אריה זה יפגע בנח על שאיחר לו פעם אחת את מזונותיו? ולמה מגיע לנח שיקרה לו כך?
מוסיף רש"י ומביא פסוק3: "הן צדיק בארץ ישולם". כאשר צדיק חוטא בדבר-מה, אפילו בחטא דק ביותר, הוא נענש על כך "בארץ", בעולם הזה, כדי שלא יחסר מאומה משכרו השמור לו בעולם הבא. לכן מה שנח נפגע על-ידי הארי הוא בעצם לטובתו, כי בכך נתנקה לגמרי גם מחטא דק ביותר של איחור המזונות לארי.
מכשולים בשליחות
בכך מלמד נח הוראה נפלאה לכל אחד ואחד מבני דורנו:
כשם שנח היה האדם היחיד שניצל מהמבול, כך בני דורנו הם אוד מוצל מהמבול האיום שעבר על העם היהודי בדור האחרון. וכשם שנח קיבל שליחות מיוחדת מהקב"ה לזון ולפרנס את שאר היצורים שבתיבה, כך מוטלת גם עלינו השליחות לזון במזון רוחני את כל שאר היהודים שחיים ברחבי העולם.
נח היה "צדיק תמים", כפי שהתורה מעידה עליו. הייתה לו גם זכות נפלאה, שהוא זה שהציל את העולם כולו מכליה, והוא השליח שנבחר על-ידי הקב"ה לזון ולפרנס את כל הברואים שבתיבה במשך שנה תמימה. ובכל-זאת, השליחות גרמה לו לצאת מן התיבה כשהוא "גונח וכוהה דם".
זהו לקח לכולנו: לפעמים נתקלים בקשיים ובמכשולים בעת מילוי השליחות. לפעמים צריך להתמודד מול "ארי הכישו" - כאשר השליחות גורמת לשליח להיפגע במובן זה או אחר. במצבים כאלה עלולים להתייאש ולחשוב להפסיק את עבודת השליחות. רומזת לנו התורה, שעלינו ללמוד מנח, שלא הפסיק את שליחותו אפילו כשהיה "גונח וכוהה דם" וגם כשה"ארי הכישו".
תמיד בשמחה
יכול יהודי לחשוב, שאמנם ימלא את השליחות, אבל יהיה עצוב ומדוכא. על כך אומרים לו, שכאשר ממלאים את שליחותו של הקב"ה, צריכים להיות שרויים בשמחה גדולה. על-אחת-כמה-וכמה כשאדם מביא לתשומת-ליבו, שדווקא הוא זכה להינצל מה'מבול' של דורנו, בשעה שרבים וטובים אחרים לא ניצלו. ודאי אפוא שעליו להיות שרוי בשמחה גדולה.
דבר נוסף שיש לזכור, שאין רשות 'לאחר מזונות' לזולת. את קשיי השליחות צריך השליח עצמו לקבל באהבה, אבל בכל הקשור לזולת עליו לדאוג לספק לו הכול בזמן, ולוודא שלא יחסר דבר ליהודי, לא בגשמיות ולא ברוחניות.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 47)
--------------
1) פרשתנו ז,כג.
2) תנחומא נח,ט. ת"ב שם יד.
3) משלי יא, לא.
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
