מאמרים נוספים בפרשה
	מדוע הצדיקים סובלים?
	מעלתה של עבודה "פשוטה"
	תיקונו של עשיו
	סיפורו של העם היהודי
	סיפורו של כל יהודי
	לצאת החוצה ולאסוף "אלומות"
	צריך להשתחוות ליוסף
	יהודי חולם אחרת
	ממתין ומצפה
	"ממתין ומצפה מתי יבוא"
	מסירות-נפש בלי חשבונות
	הכוונה החיובית שבמכירת יוסף
	התשובה כהתפרצות
	לא להירתע מקשיים
	להפוך את ה"אחר" ל"בן"
	איש מצליח
	מתוך הירידה מגיעים לשלווה

ויוסף הורד מצרימה (בראשית לט,א)

פרשתנו מתארת את ראשיתה של גלות מצרים¹: "יוסף הורד מצרימה". על המילה "הורד" ניתנו² שלושה פירושים: א) מלשון ירידה, שהרי יוסף נעשה עבד במצרים, ואחר-כך אסיר; ב) מלשון רדייה ושליטה, שכן לאחר שהובא יוסף לפני פרעה, נעשה שליט ורודה במצרים; ג) מלשון הוריד - "הוריד את השכינה (כביכול) למצרים עמו³", כפי שנאמר⁴: "ויהי ה' את יוסף".

שלושת הפירושים הללו מייצגים שלוש דרכים בהתמודדותו של האדם עם העולם שמסביבו. אצל יוסף היו כל שלושת המצבים הללו - ירידה, שליטה, והבאת השכינה עמו. אלה גם שלוש דרכים בהתייחסות לגלות שאליה נשלח עם-ישראל.

מלחמה ומגרעותיה

אפשרות אחת היא, שיהודי רואה בהימצאותו בגלות ירידה. הגלות נתפסת בעיניו כמכשול קשה שמפריע לו בעבודתו. לכן הוא נלחם בה ובקשייה ושואף להתגבר עליה ולנצחה.

החיסרון שבגישה זו הוא במשקל שמייחסים לגלות, שהיא הופכת למציאות המפריעה, שבה צריך להילחם ושאיתה צריך להתמודד. ואז, גם אם נלחמים בה ומנצחים אותה, אין זו גאולה מושלמת - כי המלחמה משאירה את חותמה על האדם, ובגדיו, כביכול, מגואלים בדם.

מכשולים רדומים

מצב שני הוא, שיהודי מציב את עצמו מלכתחילה בתחושה שהוא שולט בעולם. אין הוא רואה לנגד עיניו שום קשיים ושום הפרעות, וגישתו זו אכן קובעת כך את המציאות - הגלות נכנעת לפניו והוא נעשה המושל והרודה בה.

יתרונה של גישה זו, שאין כאן כלל מלחמה. כל הגורמים המפריעים מתבטלים מפני היהודי, ואינם מעיזים כלל להתייצב נגדו. אף-על-פי-כן, הם נשארים בכל-זאת גורמים שליליים, שאמנם כרגע הם רדומים, אבל יש להם יכולת להתעורר ולהפריע בשעה שהאדם ייפול ממדרגתו הרוחנית העליונה.

השכינה עמך

האפשרות השלישית היא - שהוא מוריד את השכינה עמו. כלומר, כאשר יהודי הולך לגלות, הוא לוקח את השכינה עמו, ובכוחה הוא הופך את מהותה של הגלות, עד שהיא עצמה מסייעת לו בעבודתו. זו הדרגה העליונה ביותר, שמהפכת את הגלות עצמה לטוב.

זו הייתה דרגתו הרוחנית של יוסף הצדיק. מצד אחד הוא ירד למצרים, לגלות, נותק מהעולם הרוחני העילאי של יעקב אביו והיה עסוק בענייניה של מצרים; ועם זאת הייתה השכינה עמו, עד שהוא נעשה המושל והשולט על מצרים, והגלות עצמה עמדה לשירותו וסייעה לו בכל מעשיו.

כוח זה העניק יוסף לכל ישראל - לא להירתע מקשיי הגלות, אלא להשכין בתוכה עצמה את הקדושה האלוקית, ובכוח זה אנו זוכים לגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי-שיחות כרך כה, עמ' 193)

----------

1) פרשתנו לט,א.

2) בראשית רבה פרשה ו,ב.

3) לשון המדרש, בראשית רבה פרשה פו,ב.

4) שם פסוק ב.