מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו (בראשית כח,יב)

בתחילת פרשת ויצא מסופר על יציאתו של יעקב מבאר-שבע לחרן, ובסוף הפרשה אנו קוראים על שובו לארץ-ישראל. אמרו חז"ל: "מעשה אבות, סימן לבנים"¹, וכל מה שקרה לאבות, אירע גם לעם-ישראל. סיפורו של יעקב אבינו, המשתקף בפרשתנו, אינו אלא סיפורו של העם היהודי.

יציאתו של יעקב לחרן רומזת לגלותו של עם-ישראל, כפי שאומר הרמב"ם²: "הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו... היה משל למלכויות ושעבודן". שיבתו של יעקב לארץ-ישראל מסמלת את הגאולה. סיפור זה, על האירועים שנלוו לו, משמש לנו הוראת-דרך לדורי-דורות.

הגלות כשליחות

יעקב יצא לחרן לא רק כדי להינצל מעשיו. הייתה בכך גם מטרה חיובית: להינשא, להעמיד את יסודו של עם-ישראל (רוב השבטים נולדו בחרן), ולגאול את ניצוצות הקדושה שהיו טמונים בחרן. דווקא בחרן יכול היה יעקב להשיג את שלמותו.

כך גם הגלות של עם-ישראל: אכן, "מפני חטאינו גלינו מארצנו"³, והגלות היא תוצאה של חטאי עם-ישראל, אולם זו רק העילה החיצונית. המטרה האמיתית של הגלות היא להפיץ את הקדושה בכל מקום ולקדש את העולם. על-ידי הגלות עושה עם-ישראל "דירה לו יתברך בתחתונים".⁴ דווקא על-ידי עבודתנו בתקופת הגלות הננו מגיע לשלמות העליונה ביותר.

שמירה וכבוד

הפרשה מספרת, שלקראת צאתו לחרן ראה יעקב "מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו"⁵, ורש"י⁶ מפרש: "מלאכי ארץ-ישראל... עלו ברקיע, וירדו מלאכי חוץ-לארץ ללוותו". כך גם בסוף הפרשה, כששב יעקב מחרן, נאמר⁷: "ויפגעו בו מלאכי אלוקים", אלה מלאכי ארץ-ישראל, שבאו לקראתו כדי ללוותו לארץ, מתוך כבוד.

מדובר כאן בשני סוגים של מלאכים: מלאכי חוץ-לארץ תפקידם היה לשמור על יעקב אבינו שלא ייפגע מההתמודדות עם לבן הארמי. מלאכי ארץ-ישראל, שליווהו בדרכו, הם ביטוי לכוחות שהקב"ה מעניק לו לקראת צאתו לדרך; והמלאכים שבאו לקראתו בשובו לארץ, הם תוצאה של הקדושה שהצליח להשכין בעולם.

אנחנו לא לבד

כאלה הם פני הדברים גם בדרכו של עם-ישראל: יהודי אינו צריך להתרשם מקשיי הגלות. עלינו לזכור, שעוד לפני צאתנו לגלות שלח עמנו הקב"ה את 'מלאכי ארץ-ישראל' כדי להעניק לנו כוחות להתמודדות בתקופת הגלות. גם בזמן הגלות נמצאים עמנו 'מלאכי חוץ-לארץ', השומרים ומגינים עלינו, ככתוב⁸: "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"; ועד שהגויים עצמם נעשים "אומנייך"⁹ ומסייעים לנו.

ועכשיו, עם סיום הגלות, שולח הקב"ה לקראת עם-ישראל, המסיים את תפקידו, את 'מלאכי ארץ-ישראל', מלאכי-כבוד, כדי להביאנו לגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך  "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 150)

----------

1) אור התורה ריש פרשת לך לך. על-פי רמב"ן בראשית יב,ו: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים".

2) הלכות יסודי התורה פרק ז, הלכה ג.

3) מתוך תפילת מוסף ליום טוב.

4) ראה תנחומא נשא טז. ועוד. תניא ריש פרק לו.

5) פרשתנו כח,יב.

6) על הפסוק. מבראשית רבה פרשה סח,יב.

7) פרשתנו לב,ב. וברש"י שם.

8) תהילים קכא, ד-ה. ובפסוק זה מדובר על זמן הגלות, כפירוש הראב"ע בריש המזמור.

9) ישעיה מט,כג.