מאמרים נוספים בפרשה
	לחיות חיי-נצח
	חינוך של ילד יהודי
	הכוח להחזיק מעמד בגלות
	לא רק לזכור; גם לעשות
	ויתור על שלמות אישית
	כשיודעים שהגאולה קרובה
	הכוח לגלות את הקץ
	סימנים של מלך
	לשמור על השכל שלא ישגה
	יופי אמיתי, יופי רוחני
	חיים נצחיים
	יעקב ומשה "לא מתו"
	הכוח לנצח את הגלות
	מי נשא את מיטתו של יעקב
	הכוח לרדת ולעלות
	יוסף מזמין למצרים ונותן כוח לצאת ממנה
	הכוח להתמודד ולהיגאל
	כוחו של יוסף
	כשהרע מתהפך לטוב
	להתרגל לגמול טובה לזולת

מתה עלי רחל... ואקברה שם בדרך אפרת (בראשית מח,ז)

לאחר שיעקב אבינו ביקש מיוסף לקבור אותו במערת המכפלה, הוסיף¹: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל... ואקברה שם בדרך אפרת". מסביר רש"י, שיעקב חשש, שמא בקשתו להעלותו לקבורה במערת המכפלה, תעורר אצל יוסף רגש של צער על שאימו לא זכתה לכך. לכן ראה צורך להתנצל על שקבר את רחל בדרך.

רש"י מוסיף ומסביר, שיעקב רמז ליוסף, שקבר שם את רחל על-פי הוראת הקב"ה²: "דע לך, שעל-פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה, כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת רחמים עליהם, שנאמר³: קול ברמה נשמע וגו'. והקב"ה משיבה⁴: יש שכר לפעולתך".

יעקב ורחל

יעקב ורחל מייצגים את השלמות של בעל ואישה בעם-ישראל. יעקב היה הבחיר שבאבות, ורחל הייתה אשתו העיקרית (כפי שיעקב אמר: "מתה עלי רחל"), עקרת-ביתו - עיקר ביתו. על-כן אפשר לראות בהם את הנקודות המאפיינות איש ואישה בישראל.

יעקב מבקש להעלותו לאחר מותו לארץ-ישראל ולקברו במערת המכפלה. הוא חותר לשלמות הקדושה שהוא יכול להשיג, ולכן הוא מבקש להיקבר במקום קדוש. לעומתו, רחל מסמלת מסירות-נפש - היא מוותרת על רצונה להיקבר במקום קדוש, כדי להיות לעזר לבניה. ועל כך אומר לה הקב"ה: "יש שכר לפעולתך".

בעל ואישה

השוני הזה בין יעקב לרחל מסמל את תפקידם השונה של איש ואישה. אף-על-פי שעל שניהם חל הכלל⁵: "אני נבראתי לשמש את קוני", יש לכל אחד ואחד תפקיד שונה:

תפקידו של גבר הוא לחתור למירב השלמות האישית. לכן חלות עליו יותר מצוות מאשר על אישה, ולכן הוא נדרש להתרכז בלימוד התורה, בעבודת התפילה, וגם בענייני העולם, כדי להגיע ל"בכל דרכיך דעהו".⁶

לעומתו, האשה מוסרת את שלמותה האישית למען בניה. היא פטורה⁷ ממצוות-עשה שהזמן גרמא, משום שיש לה תפקיד גדול וחשוב יותר - לגדל ולחנך את הדור הבא. אמנם בכך היא מוותרת על מידה מסויימת של שלמות אישית, אך היא עושה זאת במסירות-נפש.

האם קובעת

בכך באה לידי ביטוי מעלתן של הנשים: אצל גבר, מכיוון שהוא עוסק בהשגת שלמות אישית, יכול להתפתח רגש של שביעות רצון עצמית, ועד להרגשת גאווה. אולם אצל אישה, שמבטאת את מסירות-הנפש, מאירה הנשמה היהודית הפנימית בלי שום מחיצות של ישות עצמית וגאווה.

ולכן, ההשתייכות לעם-ישראל נקבעת לא על-פי האב, אלא על-פי האם. שכן המהות היהודית היא תולדה מעצם הנשמה, שהיא מאירה בגלוי דווקא אצל האישה. לכן גם מסירות-הנפש של האישה, רחל אמנו, היא שהביאה את ההבטחה⁸: "ושבו בנים לגבולם".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי-שיחות כרך ל, עמ' 236)

----------

1) פרשתנו מח,ז.

2) פסיקתא רבתי פרק ג. וראה גם בראשית רבה פרשה פב,י.

3) ירמיה לא,יד.

4) שם טו.

5) משנה וברייתא סוף קידושין.

6) משלי ג,ו.

7) משנה קידושין כט,א.

8) ירמיה לא,טז.