את מנשה ואת אפרים (בראשית מח,א)
בפרשת השבוע אנו עדים לדו-שיח מיוחד במינו בין יעקב אבינו ליוסף הצדיק. כשמביא יוסף את בניו אל אביו, כדי שיברכם, הוא מעמיד בטבעיות את מנשה, הבכור, מול ימינו של יעקב ואילו את אפרים, הצעיר מבין השניים, מול שמאלו. אך יעקב משכל את ידיו, מניח את ידו הימנית על ראש אפרים ואת השמאלית על ראש מנשה, וכך הוא מברכם.
יוסף אינו מרוצה מכך ואומר לאביו1: "לא כן אבי, כי זה הבכור, שים ימינך על ראשו". אולם יעקב ממאן לקבל את דבריו ומשיב2: "ידעתי בני ידעתי, גם הוא (מנשה) יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו".
אין טעויות
ידוע, שאצל הצדיקים, ובפרט אצל האבות והשבטים, אין 'טעויות', ובמיוחד כאשר התורה מספרת על הדברים הללו, שצריכים לשמש הוראת-דרך לדורות. מובן אפוא, שיוסף לא טעה כאשר ביקש מיעקב לשים את ימינו על ראש מנשה.
אין ספק, שהצדק היה גם עם יעקב וגם עם יוסף, אלא שחילוקי-הדעות ביניהם מצביעים על שתי גישות שונות בעבודת ה': מצד תפיסת-העולם של יוסף הצדיק ודרכו בעבודת-ה', יש מעלה יתרה למנשה, ולכן הוא הבכור; אך מכיוון הראייה של יעקב אבינו - אפרים, הצעיר, הוא הנעלה יותר.
שתי דרכים
את ההסבר לכך נמצא בשמותיהם של מנשה ואפרים. שני השמות מבטאים את הרגשות שהירידה למצרים יצרה בליבו של יוסף. השם 'מנשה' ניתן על-שם3: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי". שם זה מבטא את צערו של יוסף על שהורחק ממקום חיותו הטבעי בבית אביו. לעומתו, השם 'אפרים' מבטא תחושה הפוכה4: "כי הפרני אלוקים בארץ עוניי". כאן מודה יוסף לה' על התועלת שצמחה לו דווקא על-ידי הגלות.
יש כאן אפוא שני רגשות הממלאים את ליבו של יוסף, ועם זאת, התחושה השלטת אצלו הייתה הראשונה - הזיכרון המתמיד של "בית-אבי". עבודתו הרוחנית התמקדה בצורך להיות דבק ב"בית-אבי" גם בהיותו במצרים. משום כך היה מנשה העיקר בעיניו. אולם יעקב ראה את העיקר בגישה השנייה, זו שהתבטאה בשמו של אפרים - הפיכת הגלות והחושך לאור - ולכן הוא ראה את מעלת אפרים גבוהה ממעלת מנשה.
להאיר את החושך
שתי הגישות הללו צריכות להתבטא גם אצלנו, בעודנו בזמן הגלות:
ראשית-כול צריך יהודי לחוש את הצער על הגלות ואת הריחוק מאבינו שבשמים, ועליו לבקש ולתבוע ללא הרף את שובו ל"בית-אבי" - לגאולה השלמה.
בה בעת עליו לדעת, שתכליתה של הגלות היא - "הפרני אלוקים בארץ עוניי" - להאיר את חושך הגלות על-ידי התורה ומצוותיה ולעשות דווקא מענייני הגלות החשוכים אור גדול, על-ידי "נר מצווה ותורה אור"5, ועד לקיום הייעוד6 לילה כיום יאיר.
כשיהודי נמצא בסביבה לא-נוחה, אל לו רק להיות שרוי בצער על כך ולצפות אך ורק ליום שיוכל לברוח משם. עליו לנצל את שהייתו שם כדי להפיץ במקומו את אור התורה, עד שמקום זה עצמו יהפוך למקום תורה, שזו תכליתה האמיתית של כל הגלות.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 432)
----------
1) פרשתנו מח,יח.
2) שם מח,יט.
3) בראשית מא,נא.
4) שם מא,נב.
5) משלי ו,כג.
6) תהילים קלט,יב.
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
