כי עבדך ערב את הנער (בראשית מד,לב)
כאשר ניגש יהודה אל יוסף כדי להציל את בנימין והטיח בו דברים קשים, הסביר בתוך דבריו מדוע הוא מתמסר לעניין זה יותר מכל אחיו: "כי עבדך ערב את הנער".1 לשון זה של ערבות מוזכר גם קודם לכן, כששכנע יהודה את יעקב לשלוח עמו את בנימין: "אנוכי אערבנו".2
ואכן, על-פי דעה אחת בגמרא3, לומדים את דין הערבות מיהודה. זו ערבות שבה הערב עומד במקומו של הלווה, כאילו הוא עצמו קיבל מהמלווה את הכסף. וכך יהודה שעבד את עצמו באורח מוחלט לבנימין, כאילו הוא עומד ממש במקומו, עד שהוא מתמסר להצלתו כשם שאדם נלחם להצלת עצמו.
ערבות הדדית
רעיון הערבות קיים למעשה בין כל בני עם-ישראל, כפי שאמרו חז"ל4: "כל ישראל ערבין זה בזה". כל יהודי ערב לרעהו, עד לדרגה העליונה ביותר בערבות - שהוא עומד במקומו ממש. דבר זה נלמד דווקא מיהודה, שכן ערבות זו קשורה עם מהותו של יהודה.
עם-ישראל נמשל לגוף אחד, שמורכב מאיברים רבים. את האחדות שבין כל האיברים אפשר להציג בכמה אפשרויות. אפשרות אחת: כל איבר תורם לשלמותו של הגוף, ובלעדיו אין הגוף כולו שלם. אפשרות שנייה: כל איבר תורם לא רק לשלמות הכללית של הגוף, אלא גם לשלמותו של כל איבר אחר. למשל, הראש אינו יכול להגיע למקום אחר בלא הרגל, ולכן הרגל תורמת גם לראש.
בלי הבדלים
בשתי הדרגות הללו מורגשת מעלתו הייחודית של כל איבר, אם כמי שתורם לשלמות הכללית של הגוף או כמי שמוסיף לשלמותו הפרטית של כל איבר אחר. אולם יש דרגה עליונה עוד יותר של האחדות - שכל איבר מרגיש, שעיקר מציאותו ומהותו אינה בתכונותיו הייחודיות, אלא בהיותו איבר מהגוף השלם; חלק מגוף האדם. תחושה זו יוצרת את האחדות השלמה, שאין בה הבדלים בין איבר אחד למשנהו.
כך גם בעם-ישראל: יש אחדות הנובעת מכך שכל יהודי יחיד תורם לשלמות הכללית של העם. יש אחדות המבוססת על התרומה הייחודית של כל פרט לכל הפרטים האחרים בעם. ויש אחדות עליונה יותר, שבה מרגיש כל יהודי כי הוא חלק מכללות המציאות של עם-ישראל, ומבחינה זו אין שום הבדל בין יהודי אחד לשני.
מלך שבשבטים
אחדות זו באה לידי ביטוי דווקא אצל יהודה, שעליו נאמר כי היה "מלך שבשבטים".5 מצד דרגת המלכות נובעת אותה הרגשה, שכל בני-ישראל אינם אלא חלק מכללות ההוויה של עם-ישראל, ולכן התייצב יהודה כערב לאחיו, ממש כאילו עמד במקומו.
אחדות זו מביאה את האחדות של הגאולה, שעליה מדובר בהפטרה: "מלך אחד יהיה לכולם"6, הוא המלך המשיח משבטו של יהודה, שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו ממש.
(מאת הרבי מליובאוויטש מתוך הספר 'שלחן שבת', מעובד על-פי לקוטי-שיחות כרך ל, עמ' 215)
----------
1) פרשתנו מד,לב.
2) בראשית מג,ט.
3) בבא בתרא קעג,ב.
4) שבועות לט, סוף עמוד א. סנהדרין כז, סוף עמוד ב. ועוד.
5) ראה רש"י ויחי (מט,ט) שיהודה נמשל לארי - "מלך שבחיות" (חגיגה יג,ב).
6) יחזקאל לז,טו ואילך.
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
