מאמרים נוספים בפרשה
	לצאת לחיים בגישה נכונה
	לפרוע את החוב
	טענת האומות ותשובת התורה
	לחבר את התורה עם הארץ
	האור - מטרת הבריאה
	האור שנגנז לעתיד לבוא
	לא להתנתק מהעולם
	מטרת הירידה - עלייה גדולה יותר
	לא לזלזל ברגע קטן
	בדברים החשובים - רבים הקשיים
	האם הדגים זקוקים לשמות
	כוחה ומעלתה של האישה
	מידה כנגד מידה
	לבנות את העולם
	כוחות מיוחדים לתקופת החורף
	לצאת לחיים בגישה נכונה
	הרובד הפנימי שמאחורי התורה
	ברכת 'שהחיינו' על אור חדש בתורה
	לעבור את החורף באחדות
	איך בוחרים את המשובח לקרבן
	לאדם ניתן הכוח לחבר

ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה (בראשית ב,ב)

פרשתנו¹ מתארת כיצד ברא הקב"ה את העולם בשישה ימים. סיפור הבריאה מסתיים במילים: "ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה".² ממילים אלו משמע, שהקב"ה כילה את מלאכתו ביום השביעי, ביום שבת-קודש!

מפרש רש"י³: "בשר-ודם, שאינו יודע עתיו ורגעיו, צריך להוסיף מחול על הקודש. אבל הקב"ה, שיודע עתיו ורגעיו, נכנס בו כחוט השערה... ונראה כאילו כילה בו-ביום". כלומר: הקב"ה עסק במלאכת הבריאה ממש עד כניסת השבת, עד שנראה היה כאילו כילה את המלאכה ביום השבת.

לנצל כל דבר

אלא שעדיין עלינו להבין: אמנם נכון שעל-פי ההלכה אין בכך איסור, שכן מדובר ב'חוט השערה' בלבד, אבל לשם-מה היה צורך להידחק כל-כך? זאת ועוד: הרי סיפורי התורה אינם סיפורים בעלמא; מה הדבר הזה אמור ללמדנו?

יש לומר, שבהידחקות זו של הקב"ה לעסוק במלאכת הבריאה עד השנייה האחרונה, הוא ממחיש לנו עד כמה צריך לייקר כל רגע ורגע ולנצלו עד תומו. "לא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה"⁴, אומרים חז"ל. כל חפץ, כל כישרון וכל רגע - יש להם תכלית וייעוד. אם בשנייה שנותרה עד השבת יש אפשרות להוסיף ולעשות משהו - מורה לנו הקב"ה את הדרך וממלא גם שנייה זו בתכליתה ובייעודה.

לכל אדם תפקיד

במעשהו זה, מקל עלינו הקב"ה להבין את ההקפדה הקיצונית של התורה על ניצולו המלא של הזמן. למשל, יהודי השרוי באוהלה של תורה, חייב על-פי ההלכה⁵ לנצל כל דקה פנויה ללימוד התורה. חברו, שהוא בבחינת 'בעל-עסק', יוצא ידי חובת "והגית בו⁶" ב"פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית⁷", ואילו הוא, אף אם למד עשרים ושלוש שעות וחמישים ותשע דקות ובזבז לריק רק את הדקה האחרונה, הרי הוא נכלל בהגדרה החמורה של "דבר ה' בזה"⁸!

אלא העניין הוא, שלכל אדם תפקיד ומטרה. ל'בעל-עסק' תפקיד משלו ול'יושב אוהל' תפקיד משלו. תפקידו של 'יושב אוהל' הוא - להקדיש את כל הכוחות ללימוד התורה. על-כן, כשיש לו רגע פנוי והוא אינו מנצלו, הוא גורם שבריאה של הקב"ה תלך לבטלה.

מעשינו משלימים

יש בדבר זה גם לקח רב-משמעות לנו, שזכינו לחיות באלף השישי, בסופו ממש: יבוא יהודי ויטען - מה יכולים כבר מעשיי להוסיף על עבודתם של דורות רבים שהיו לפניי, ובהם האבות, משה רבנו, הנביאים, התנאים וכו' וכו'?

לכן בא הקב"ה ונכנס ביום השביעי כ"חוט השערה", כדי להורות: דווקא ב'חוט השערה' האחרון תלויה שלמות כל מלאכת הבריאה! דווקא עבודתנו ה'פעוטה' היא זו שמשלימה את כל העבודה הגדולה של ששת-אלפי השנים, והיא המביאה אותה לידי תכליתה: לאלף השביעי של הגאולה השלמה, ה"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".⁹

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ה עמ' 24)

----------

1) פרק א.

2) פרשתנו ב,ב.

3) מבראשית רבה פרשה יו"ד,ט.

4) שבת עז,ב.

5) שולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות תלמוד תורה פרק ג, הלכה ד.

6) יהושע א,ח.

7) מנחות צט,ב.

8) במדבר טו,לא. סנהדרין צט סוף עמ' א. הלכות תלמוד-תורה שם הלכה ו. תניא פרק א.

9) סוף מסכת תמיד.