מאמרים נוספים בפרשה
	נחת-רוח בתוך המבול
	כשהחושך עצמו מאיר
	מבול הדאגות כמקווה טהרה
	לראות את הטוב שבזולת
	לראות את הטוב שבזולת
	לא להרים ידיים
	נח, אברהם, משה ודוד
	היכנס ל'תיבה' ותינצל
	טהרה מלמטה וטהרה מלמעלה
	גילוי החכמות - בשביל מה?
	המים משבחים את ה'
	נח מול אברהם
	ניצולי המבול של דורנו
	מבול חיובי
	הברית עם האדם
	דורות שאינם זקוקים ל"אות הברית"
	לא לראות את הרע שבזולת
	לקבל את שכר כולם
	ההגנה מפני 'מבול' הטרדות
	פרשת נח כמבוא למרחשוון
	מהיכן השיגה היונה עלה של זית?

אלה תולדות נח, נח איש צדיק (בראשית ו,ט)

כשהתורה מתארת את נח, היא אומרת¹: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק". בדרך כלל, אחרי פתיחה בסגנון "אלה תולדות" באה רשימת בניו של האיש שבו מדברים, ואולם כאן מתחילה התורה לתאר את מעלותיו של נח - "נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו וגו'". רק בפסוק הבא מפורטים שלושת בניו.

רש"י² משיב על כך שתי תשובות: פירוש אחד, שבעצם, התיאור על מעלותיו של נח הוא מאמר מוסגר: "הואיל והזכירו - סיפר בשבחו, שנאמר: זכר צדיק לברכה³". פירוש שני, שהמושג "תולדות" כוונתו גם למעשים טובים - "עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים⁴", ולכן מפרטת התורה את מעשיו הטובים של נח בהמשך ל"אלה תולדות נח" (רש"י מביא פירוש זה כפירוש שני, משום שאין הוא מתאים לפירוש הפשוט והרגיל של "תולדות").

כוחו של דיבור

אולם פירוש זה מעורר תמיהה: הרי שמו של נח כבר הוזכר קודם לכן, בפרשת בראשית⁵, ועל-פי הכלל "זכר צדיק לברכה", הייתה התורה צריכה לשבח את נח כבר בפרשת בראשית, כשהוזכר לראשונה; מדוע בא השבח רק בפרשת נח?

הסבר הדבר יובן על-פי מאמר הגמרא⁶, שלשון-הרע הורגת שלושה: את המספר, את השומע ואת מי שמדברים עליו. באשר למספר ולשומע - מובן בפשטות הקשר שלהם לתוצאות החטא, שהרי הם חטאו בפועל בלשון-הרע, אבל מדוע צריך לסבול האיש שדיברו עליו?

אלא כאן בא לידי ביטוי כוחו המזיק של דיבור רע, שהוא פוגע גם באדם שעליו מדברים.

מגלה את המוסתר

עיקרו של דיבור, שהוא מגלה החוצה מה שהיה צפון תחילה במחשבה. יש לדיבור כוח מיוחד להוציא דברים מן ההעלם אל הגילוי. זה כוח ממשי, שמשפיע גם על הזולת (וכמו "אל תפתח פה לשטן⁷"). כאשר מדברים על רע שיש בזולת, גורמים בכך שהרע המצוי בו יהיה גלוי ופעיל יותר. לכן לשון-הרע מזיקה בפועל לזה שמדברים עליו.

ואם כך בצד השלילי - קל-וחומר בצד החיובי, כי "מרובה מידה טובה ממידת פורענות⁸". כשמדברים דברי שבח על הזולת ומציינים את מעלותיו, על-ידי כך גורמים בפועל, שהטוב שבו יתחזק ויתגבר, והדבר מביא תועלת ממשית לאותו אדם.

ואם בדיבור של אדם בשר-ודם כך, קל-וחומר כאשר הקב"ה כותב בתורה דברי שבח על אדם - ודאי שיש לזה השפעה חיובית על אותו אדם, והשבח הזה מעניק לאותו אדם כוחות מיוחדים לחזק את הטוב שבו.

ברכה עקיפה

עתה יובן למה מוזכר שבחו של נח רק בפרשתנו ולא בפרשת בראשית. עבודתו הממשית של נח מתחילה בפרשתנו. זה השלב שבו הוא זקוק לחיזוק מיוחד, כדי לעמוד מול אנשי דורו. לכן דווקא כאן מופיעים דברי השבח על מעלותיו, כדי להעניק לו כוח מיוחד למילוי עבודתו.

מכל זה אנו לומדים את החשיבות שבראיית הטוב אצל יהודי שני ובדיבור אך ורק על מעלותיו. על-ידי הדיבור החיובי אנו מגלים עוד יותר אצל הזולת את הטוב שבו, ובאופן עקיף באה ברכה גם לנו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 36)

--------------

1) פרשתנו ו,ט.

2) רש"י על הפסוק.

3) משלי י,ז.

4) על-פי בראשית רבה פרק ל,ו.

5) בראשית ה,לב.

6) ערכין טו,ב. רמב"ם הלכות דעות פרק ז, הלכה ג.

7) כתובות ח,ב.

8) סוטה יא,א. הובא ברש"י יתרו כ,ו.