מי מנה עפר יעקב (במדבר כג,י)
כשהגיע בלעם אל המקום שהביאו לשם בלק, כדי לקלל את ישראל, פתח את דברי נבואתו במילים: "מה אקוב לא קבה א-ל"? – כיצד אוכל לקלל את ישראל, בשעה שהקב"ה אינו חפץ לקללם? לאחר מכן הוא מפרט מדוע אי-אפשר לקללם: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". בני-ישראל חזקים כצורים וכגבעות, שאי-אפשר להזיזם, וזאת בזכות האבות והאימהות.
והנה מוסיף בלעם נימוק נוסף לאי-יכולתו לקלל את ישראל: "מי מנה עפר יעקב". הפירוש הפשוט הוא, שבני-ישראל רבים כעפר הארץ, ולכן אי-אפשר לקללם. אלא שאם נפרש כך, נראה שכל הפסוק הזה מיותר. אנו כבר יודעים שאי-אפשר לקלל את ישראל בזכות האבות והאימהות. מה אפוא מוסיף הפסוק "מי מנה עפר יעקב"?
עפר יעקב
כדי להסביר את התוספת המיוחדת שבפסוק זה. מביא רש"י שני פירושים: פירוש אחד - "עפר יעקב" רומז לילדים הקטנים של עם-ישראל, שאותם אוהב הקב"ה כאהבת אב לבנו הקטן. פירוש שני - "עפר יעקב" מכוון למצוות הרבות שבני-ישראל מקיימים בעפר – "לא תחרוש בשור ובחמור", "לא תזרע כלאים", אפר פרה, אפר סוטה וכיוצא באלה.
שני הדברים הללו רומזים לשתי מעלות מהותיות בעם-ישראל, המגינות עליו מפני מבקשי נפשו. המעלה הראשונה, היא אהבתו הגדולה של הקב"ה לעם-ישראל – אהבה שאינה תלויה בדבר, כאהבתו של אב לבנו הקטן. המעלה השנייה – קיום המצוות של בני-ישראל, שבזכותן היהודים זוכים להגנה מיוחדת מאת הקב"ה.
אהבה לבן הקטן
יש הבדל בין אהבתו של אב לבנו הקטן לאהבתו לבנו הגדול. באהבה לבן הגדול לא ניכר שהאהבה היא משום שזה בנו. ייתכן שהאב אוהבו בשל מעלותיו – חכמתו, מידותיו הטובות, כישרונותיו, מעשיו למען אביו. לעומת זאת, באהבה לבן הקטן ניכר לעין-כול שהאהבה נובעת אך ורק מכך שהוא בנו, חלק ממנו, מהות אחת. זו אהבה שאין עמה טעמים וסיבות, כי היא למעלה מכל טעם ונימוק.
כזאת היא אהבתו של הקב"ה לעם-ישראל, אהבה שלמעלה מטעמים וסיבות. הקב"ה אוהב את בני-ישראל לא בגלל מעשיהם הטובים, לימוד התורה וקיום המצוות, אלא בגלל היותם חלק ממנו, "חלק א-לוה ממעל ממש". על-כן זו אהבה בלתי-מותנית.
מצוות כעפר
המעלה השנייה היא קיום מצוות השייכות ל'עפר'. יש כאן רמז לקיום המצוות באופן של 'עפר'. העפר מציין קבלת-עול והתבטלות גמורה, כמו שאנו אומרים בתפילה: "ונפשי כעפר לכול תהיה". כמו-כן מורה ה'עפר' על קיום מצוות בלי שום ניסיון לחפש בהן טעמים ומעלות, בלי חשבונות שכליים, אלא בבחינת "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי".
שתי המעלות הללו שבעם-ישראל קשורות זו בזו. משום שבני-ישראל הם כמו 'בן קטן' אצל הקב"ה, גם לימוד התורה וקיום המצוות שלהם הוא בבחינת 'עפר', בלי טעמים וחשבונות. מזה נובעת אהבתו הגדולה של הקב"ה לכל יהודי, גם מי שנמצא בדרגה של 'עפר', בשפל המדרגה, שכן גם הוא קשור בעצם מהותו בקב"ה. מכאן נובע הכוח המיוחד של עם-ישראל, שאי-אפשר לקללו ולפגוע בו, עד שהקללות מתהפכות לברכות.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לח, עמ' 90)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
