מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

בהעלתך - עד שתהא שלהבת עולה מאליה (פירוש רש"י, במדבר ח,ב)

לאחר קבלת התורה בחג-השבועות, אנו קוראים את פרשת בהעלותך, הנפתחת בציווי להדליק את נרות המקדש. וכפי שמפרש רש"י על המילה "בהעלותך"¹ - "שתהא שלהבת עולה מאליה" - שהאור ידלק ויאיר מעצמו.

הדלקת² המנורה בבית-המקדש רומזת לכללות עבודת-ה' של יהודי, שאף הוא בבחינת מנורה, ותפקידו להאיר. כשם שבמנורה יש גוף המנורה ויש הנר המאיר, כך ביהודי - הגוף הגשמי נמשל לגוף המנורה, והנשמה משולה לנר, ככתוב³: "נר ה' נשמת אדם". תפקידו של יהודי הוא להיות כמנורה מאירה - שייראה בגלוי כי הגוף אינו אלא כלי לאור הנשמה.

מי מדליק

כשם שאהרון הכוהן היה מדליק את מנורת המקדש, כך הקב"ה הוא המדליק את מנורת עם-ישראל.⁴ הוא השולח את הנשמה לעולם הזה; הוא המדליק את הניצוץ שבה; והוא הנותן לה כוח לדלוק ולהאיר באור עצמי⁵ - עד "שתהא שלהבת עולה מאליה".

התכלית היא, שהיהודי אכן יאיר באור עצמי. אם הוא מאיר רק בכוחו של הקב"ה, לא בא בזה לידי ביטוי רצונו של הקב"ה בעבודת האדם דווקא. הקב"ה רוצה שהאדם, בכוחותיו-שלו, יעשה את המלאכה של הארת העולם באור הקדושה. לכן ניתנה לו בחירה חופשית, כדי שפעולותיו ייעשו בכוחו העצמי, בבחירתו ומרצונו.

הבחירה החופשית

אך אם אמנם ה'הדלקה' נעשית על-ידי הקב"ה, והוא שנותן את הכוח לכך "שתהא שלהבת עולה מאליה", איך אפשר להגדיר זאת "שלהבת עולה מאליה" - הרי אין זה כלל "מאליה", אלא בכוחו של הבורא?

התשובה נעוצה בכלל ההלכתי "מסייע אין בו ממש".⁶ אמנם הקב"ה "מסייע" ונותן את הכוח ליהודי להאיר את העולם באור הקדושה, אבל הסיוע "אין בו ממש" - אין בו ממשות גשמית. זהו סיוע רוחני, שאינו משפיע על המציאות הגשמית, הממשית. את המרחק בין הסיוע הרוחני למציאות הגשמית חייב האדם לעבור בעצמו. הוא זה שיכול לתרגם את העזר הרוחני שהוא מקבל מהקב"ה למעשים גשמיים בעולם-הזה.

המימוש בידינו

הכוח לפעול בתוך העולם הגשמי ולהביא להתממשותם של דברים נתון בידי האדם. כך רצה הקב"ה, שכל הדברים הרוחניים יתגלו ויתממשו בעולם דווקא על-ידי האדם.

בדרך זו משתלבים שני הניגודים: מצד אחד, הקב"ה הוא ה'מדליק' את 'מנורת' היהודי, והוא שגם נותן לה כוח להאיר "מאליה", ועם זאת - היהודי הוא שבוחר, מרצונו העצמי, לבצע זאת בפועל, בחיי היום-יום.

זהו הציווי שמוטל על כל יהודי - להאיר את עצמו ואת העולם שמסביבו באור הקדושה, עד שהאור יאיר מעצמו, ועד לתכלית השלמות בזה בגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תש"נ כרך ג, עמ' 322)

----------

1) במדבר ח,ב.

2) בהבא לקמן - ראה לקוטי תורה תחילת פרשת בהעלותך.

3) משלי כ,כז.

4) כמו שכתוב שם: נר ה'.

5) "משביעים אותו תהי צדיק כו'" (סוף פרק ג דנידה) וכפירוש הצמח צדק (קיצורים והערות ללקוטי אמרים תחילת פרק א), "משביעים" מלשון שובע, שמשביעין לו כל הכוחות הדרושים לעבודתו למטה.

6) שבת צג,א. ביצה כב,א.