בקרובי אקדש (ויקרא י,ג)
בפרשתנו מספרת התורה על מיתתם של בני אהרן, נדב ואביהוא - "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, וימותו". מה היה חטאם? מביא רש"י שתי דעות: "ר' אליעזר אומר, לא מתו בני אהרון אלא על-ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. ר' ישמעאל אומר, שתויי יין נכנסו למקדש".
מדרגתם הרוחנית של נדב ואביהוא הייתה גבוהה ביותר. התורה עצמה מציינת את שבחם, בדברי משה לאהרון: "הוא אשר דיבר ה', בקרובי אקדש". משה אף אמר לאהרון, שעכשיו נתברר לו ש"הם גדולים ממני וממך". ובכל-זאת מתו משום שהייתה חסרה להם ההתבטלות הראויה למדרגתם זו.
התבטלות לרב
מדברי ר' אליעזר אנו למדים את מידת ההתבטלות שצריך אדם לחוש כלפי רבו. יכול אדם לומר: למדן אני ותלמיד-חכם אני, ואיך אהיה בטל לרב ואמתין שיורה לי את ההלכה בתורה? וכמו-כן בדרכי עבודת ה' - לשם מה עליי לחכות להוראות הרב בדבר הדרך שבה אלך, והלוא בכוחי להורות לעצמי?
על כך אומרים: מי לנו גדול כנדב ואביהוא, ובכל-זאת נחשב להם לחטא ש"הורו הלכה בפני משה רבן", ועד שהדבר היה נוגע לא רק להם, אלא בכך נגרם הפך העניין של גילוי השכינה בישראל.
לשתות 'יין'
מכאן נראה שיהודי צריך להיות ספוג תחושת התבטלות גמורה לפני רבו. מצד שני דורשים מיהודי שילמד תורה ויבינה בשכלו, ועד שכל-כולו יהיה מלא בהבנת התורה. תובעים מיהודי שיהיה 'שתויי יין' - מלא יינה של תורה.
וכאן בא ר' ישמעאל ומדגיש - אכן צריך 'לשתות יין', לעסוק בתורה, מתוך הבנה והשגה, אבל עם ה'יין' לא נכנסים למקדש. כשאדם עומד לפני קונו, הן בבית-המקדש כפשוטו והן בעבודת התפילה, שהיא בבחינת מקדש - עליו לעמוד בתכלית ההתבטלות, כעבד לפני אדונו.
חיבור הפכים
יתרה מזו: דווקא כאשר בשעת התפילה היהודי מתבטל ממציאותו לגמרי ועומד בתחושת התבטלות גמורה, נותן לו הדבר כוח שגם לאחר מכן, כשהוא עוסק בתורה, יוכל להגיע להבנה והשגה בתורה, מתוך ההתבטלות הנדרשת לנותן התורה.
איך אפשר לשלב את שני ההפכים הללו - התבטלות גמורה מצד אחד והבנה שכלית עצמית, שהיא ביטוי למציאותו של האדם? כוח זה ניתן מהקב"ה. מכיוון שהיהודים הם בבחינת 'בני בית' של מלך מלכי המלכים הקב"ה, הוא נותן להם כוח מיוחד לשלב ולחבר את שני ההפכים הללו - ללמוד תורה מתוך הבנה והשגה, ועם זאת לחוש תחושת התבטלות מלאה. חיבור זה של ההפכים הוא גם תכלית הבריאה כולה - לחבר את העולם הגשמי עם הקדושה האלוקית שלמעלה מהבריאה, וכפי שהדבר יתגלה בפועל בביאת משיח-צדקנו.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יב, עמ' 49)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
