מאמרים נוספים בפרשה
	להיות מוכנים לגאולה
	לרדת כדי לעלות
	ההפרעות מחשלות
	למה הוסיפו איסורים וסייגים?
	לא לגעור; למצוא את הטוב
	להפוך חושך לאור
	המטרה – ביטול הנדרים
	בשיתוף עם הקב"ה
	מלחמת ה' – ביטול המדון
	להיות כלי ראוי לאור הקדושה
	תופעה מופלאה: מספרים עגולים
	לומדי התורה כמקור השראה
	מהפך בכפר
	כל החיים במסע
	כל החיים - ב"מסע"
	מבט חדש בתום המסע
	לכל 'מסע' יש תכלית
	הנשיא הוא הכול
	זכות הישיבה בעבר הירדן
	תפילתו של כוהן גדול

איש כי ידר נדר לה' (במדבר ל,ב)

בתחילת פרשת 'מטות' דנה התורה בסוגיית ה'נדרים' ובדרכי ביטולם. 'נדר', בנידון זה, הוא איסור שהאדם מטיל על עצמו, בבחירתו החופשית. כתוצאה מהנדר נאסר עליו דבר שמצד עצמו אין הוא אסור כלל.

כאשר הנדר בא מתוך רצון לעבוד את ה' ולהתקרב אליו יותר, הוא נחשב במידת-מה כדבר חיובי. וכאן נשאלת השאלה: וכי לא די לנו במה שאסרה התורה עצמה¹, לשם מה לנו להוסיף איסורים וסייגים משל עצמנו?

בריחה מהתפקיד?

אפשר לשאול זאת בצורה מעמיקה יותר:

הרי מטרת התורה והמצוות היא לקדש את חיי החולין. כשיהודי אוכל דבר-מה לשם-שמים, או נהנה מכל דבר אחר בעולם, ובכוח זה הוא עובד את ה', הוא מחדיר את אור הקדושה לתוך המציאות החומרית, שזו בעצם מטרת הבריאה כולה - "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים".²

לאור זה, כשהאדם נודר נדר ומזיר את עצמו מדברים שונים שקיימים בעולם, הוא פועל, לכאורה, נגד התורה עצמה - התורה התירה לו את הדברים הללו כדי שיוכל לקדשם ולהעלותם, ואילו הוא בורח מהתפקיד ואוסר אותם על עצמו!

צדיקים יודעים

התשובה לכך תלויה בעניין זה עצמו:

אם אכן האדם עומד בדרגה רוחנית נאותה, אין לו שום סיבה לנדור נדרים, מהסיבה שהוזכרה לעיל. הואיל ויש לו הכוחות לקדש את המציאות הגשמית ולהעלותה לקדושה, אל לו לברוח מפניה, אלא עליו להשתמש בה לעבודת-ה'.³ לכן מצאנו צדיקים גדולים שהשתמשו בדברי פאר ומותרות, שכן הם ידעו כיצד להעלותם לקדושה ולנצלם לעבודת-ה'.

אבל מי שסטה מדרך הישר וכשהוא בא במגע עם ענייני העולם-הזה אין הדבר נעשה אך ורק לשם-שמים, אלא יש לו גם תאווה אישית-חומרית - לא תמיד הוא יכול להעלות את הדברים לקדושה, ואף קיימת סכנה שהם ידרדרו אותו למטה. לכן מותר לו ואף מומלץ לו לאחוז ב'נשק' הנדרים כדי לשמור על מצבו הרוחני.⁴

עיקרון זה מסביר גם את האיסורים והסייגים שהטילו חכמי ישראל במשך הדורות על העם היהודי. בזמן שבית-המקדש היה קיים והקרין את אורו הרוחני - לא היה צורך בסייגים אלה. היו ליהודים הכוחות להתגבר על חומריות העולם ולהחדיר בו את אור הקדושה. אבל משחרב בית-המקדש וחלה ירידה כללית בעולם⁵, ירידה שהעמיקה והלכה עם גבור חושך הגלות⁶, שוב לא היה ביטחון שהעם היהודי יצליח לשמור על מעמדו הרוחני הגבוה, ועל כן הוסיפו חז"ל וגדולי-ישראל שלאחריהם איסורים וסייגים נוספים.

הכוח להפר

מבחינה זו אכן מעידים הנדרים והסייגים על נחיתות מסויימת, שכן אילו עמד האדם בדרגה הרוחנית הנאותה לא היה נזקק לנדרים ולסייגים.

לכן, מיהו שיש בכוחו להפר נדרים? - רק מי שמעמדו הרוחני גבוה יותר משל הנודר (אב לעומת בתו; חכם; בית-דין וכו'). מכיוון שהוא עומד בדרגה גבוהה יותר, יש בכוחו להפר את הנדר שבא כתוצאה ממצב נחות וירוד. הוא נותן כוח גם ליהודי שנמצא במצב ירוד יותר לבל יזדקק לנדר ואדרבה, שיוכל לחיות ולפעול בתוך העולם ולהעלותו לקדושה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1076)

----------

1) כמאמר רז"ל (ירושלמי אבות פרק ג משנה יג): "דייך מה שאסרה לך התורה".

2) תנחומא נשא טז. וראה שם בחוקותי ג. בראשית רבה סוף פרשה ג. במדבר רבה פרשה יג,ו. תניא פרק לו.

3) ירושלמי סוף קידושין.

4) ראה גם לקוטי תורה במדבר פד,ב. לקוטי שיחות כרך א עמוד 254. כרך ב עמוד 585.

5) ראה יומא כא,ב.

6) כמאמר רז"ל (רש"י בראשית כה,כג. מגילה ו,ב): "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים".