מאמרים נוספים בפרשה
	לזרוע ולהצמיח ברכה
	כך נולדת הגאולה
	גאולה בניסן
	הזדהות שלמה עם רצון ה'
	הניגודים במהות האדם
	ברית שחושפת קשר קיים
	מצווה שמקיימים בכל רגע
	הלילה שנהפך ליום
	מחלוקת בעולמות העליונים
	לחרוץ דין באהבה
	התפרצות הרע - סימן לגאולה
	מצווה שמספקת הגנה
	להתנקות ולהיטהר
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	כל מילה מדוייקת
	גודל חביבותו של יהודי
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה

זאת תורת הזב (ויקרא טו,לב)

בתוך דיני הטומאה והטהרה שבפרשתנו מופיעה גם טומאת הזב.¹ זו אחת הטומאות החמורות, ויש בזה שלושה מצבים שונים:

אם האדם ראה זאת פעם אחת², אפילו מאונס - טמא רק עד הערב; אם ראה פעמיים והראייה השנייה הייתה מרצון - טמא טומאה חמורה של שבעה ימים³; ואם ראה שלוש ראיות, גם אם השלישית הייתה מאונס - לא די בשבעת ימי טהרה אלא הוא זקוק גם להבאת קרבן.

הזיבה היא מחלה. היא איננה המצב הטבעי שבו נברא האדם, אלא היא מסמלת ירידה נוספת שחלה בו. כלומר, יש טומאה שהיא חלק מבריאתו של האדם, ויש טומאה נוספת, שהאדם מידרדר אליה מעצמו, והיא חמורה הרבה יותר.

רע של מחלה

בכל אדם יש רע טבעי, שכך נברא מתולדתו - "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".⁴ נשמתו הקדושה והרוחנית מלובשת בגוף גשמי, שיש בו יצר הרע, ומכאן שאין אדם שאין בו מידה מסויימת של רע טבעי.

אולם יש רע נוסף על הרע הטבעי. זה רע שבא על האדם בשל חטא ועוון. הרע הזה איננו חלק מעצם בריאתו של האדם, ולכן הוא בדוגמת מחלה. על כך אמרו חז"ל⁵: "חולי - זה יצר הרע"; שזה הרע שניתוסף באדם על-ידי חטאים ועוונות.

מגרה את היצר

ובזה עצמו יש שתי מדרגות כלליות: יש הרע שנוסף בכל בני-האדם על-ידי חטא עץ הדעת. חז"ל אומרים⁶, שכאשר הנחש פיתה את חווה, "הטיל בה זוהמה", ועל-ידה - בכל בני-האדם. הרע הזה מסומל בזב הרואה ראייה ראשונה, ולכן טומאתו קלה יחסית.

דרגה חמורה יותר היא כשהאדם עצמו מגרה עליו את יצרו, שבכך הוא מוסיף עליו רע גדול יותר ממידת הרע שיש בו מצד חטא עץ הדעת. סוג זה של רע מסומל בזב הרואה שתי ראיות, שהראייה השנייה שלו באה מרצון; כלומר, הוא עצמו מביא עליו רע נוסף על עצם בריאתו ועל הרע שניתן בו בחטא עץ הדעת.

חידוש של התורה

דרגה חמורה עוד יותר היא הזב הרואה שלוש ראיות. דבר הקורה שלוש פעמים מוגדר 'חזקה'. כלומר, כאן מדובר באדם שהרע נקבע בנפשו ברמה של 'חזקה'. על כך אומר הרמב"ם⁷, שאם אדם חוטא עד כדי כך שחטאיו המרובים מונעים ממנו את התשובה, הוא עתיד לתת את הדין על עצם העובדה שהכניס את עצמו למצב כזה שעכשיו קשה לו לשוב בתשובה.

וזה החידוש שמחדשת התורה, שגם מי שהידרדר לשפל המדרגה, עד שהרע נקבע בנפשו ונעשה בבחינת 'חזקה', יש לו תקנה, שהוא מביא קרבן והקרבן מכפר עליו. על-ידי הקרבן מתקיים⁸ "וכיפר עליו הכוהן לפני ה'", שהוא נעשה⁹ חביב ומרוצה לפניו יתברך כקודם החטא, והוא נחלץ גם מהרע העמוק שלתוכו שקע.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לז, עמ' 42)

----------

1) ויקרא טו.

2) רש"י ויקרא טו,ב מתורת כוהנים שם. נידה לה,א-ב. ועוד. רמב"ם הלכות מחוסרי כפרה פרק ב הלכה ו.

3) מגילה ח,א. ועוד.

4) בראשית ח,כא.

5) ויקרא רבה פרשה טז,ח. ירושלמי שבת פרק יד הלכה ג.

6) שבת קמו, ריש עמוד א. ושם נסמן.

7) הלכות תשובה פרק ו הלכה ג. וראה גם בשמונה פרקים שלו פרק ח.

8) ויקרא טו,טו.

9) לשון אדמו"ר הזקן באיגרת התשובה פרק ב.