זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו (ויקרא יד,ב)
פרשתנו באה בהמשך לפרשת תזריע, שבה עסקה התורה בנגעי הצרעת ובדיניו של המצורע. לאחר שהתורה הגדירה בפרשת הקודמת את גדרי הנגעים ודיני טומאתם, היא פותחת בפרשתנו בפירוט דרכי טהרתו של המצורע. וכך נפתחת הפרשה: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו, והובא אל הכוהן".
מילות ההקדמה הללו לכאורה מיותרות. הלוא אנחנו כבר עוסקים בדיני המצורע, ולשם מה יש צורך לומר "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו"? לכאורה הייתה התורה יכולה לגשת ישר לדיני הטהרה עצמם.
יום ולא לילה
על השאלה הזאת משיב רש"י. הוא מצטט את מילות הפסוק: "זאת תהיה תורת המצורע וגו'", ומפרש: "מלמד שאין מטהרין אותו בלילה". כלומר, מכיוון שהתורה מדגישה "ביום טהרתו", בא הדבר ללמד שטהרת המצורע צריכה להיעשות דווקא ביום ולא בלילה.
מהמילה "ביום" כשהיא לעצמה לא היינו יכולים ללמוד זאת, שכן במקומות רבים בתורה המשמעות של "יום" היא יממה שלמה. למשל, כשהתורה מצווה "ביום השביעי תשבות", הכוונה היא לאסור מלאכה גם בליל שבת, במשך כל היממה של היום השביעי. לכן גם כאן אפשר היה לפרש ש"ביום טהרתו" פירושו - כל היממה של יום טהרתו, לרבות הלילה.
לדייק בכל פרט
מניין לנו שהכוונה כאן היא ביום ולא בלילה? זאת אנו לומדים ממילות ההקדמה הנ"ל - "זאת תהיה תורת המצורע". כל אחת ואחת מהמילים הללו (שלכאורה הן מיותרות) באה ללמד שהדברים צריכים להיות מדוייקים בתכלית:
"זאת" - פירושה, דבר שרואים בעיניים, שאפשר להצביע עליו, דבר ברור לחלוטין. "תהיה" - משמעותה, שהדבר יהיה כפי שהוא ממש, "בהווייתה תהא". "תורת" - יש להקפיד על כל פרט, שכן דיני המצורע תלויים בחוט השערה. על-כן מובן, שגם המילה הבאה לאחר מכן - "ביום טהרתו" - נועדה לדייק, שהכוונה ליום ולא ללילה.
התורה מטהרת
בפנימיות העניינים יש לומר, שהקדמת המילים "זאת תהיה תורת המצורע" רומזת גם לתיקון הפנימי האישי של עניין ה'מצורע' בעבודת ה'. מצורע נגזר מהמילים "מוציא שם רע". זה עניינו של המצורע - שהוא מוציא ומגלה שמות רעים, מילים של טומאה. דברי לשון הרע שלו יונקים ממקורות הטומאה, ובדיבורו הוא מוציא ומגלה את הטומאה הזאת.
אומרת התורה: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" - טהרתו של המצורע היא על-ידי העסק בתורה. מילות התורה הן שמות של קדושה (כמאמר חז"ל: "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה"), ועל-ידי העיסוק בתורה מהפך האדם את ה'שם רע' ל'שם טוב', לשמות ולאותיות של קדושה, והדבר מרעיף אור של טהרה וקדושה על נפשו.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יב, עמ' 78)
|