מאמרים נוספים בפרשה
	לזרוע ולהצמיח ברכה
	כך נולדת הגאולה
	גאולה בניסן
	הזדהות שלמה עם רצון ה'
	הניגודים במהות האדם
	ברית שחושפת קשר קיים
	מצווה שמקיימים בכל רגע
	הלילה שנהפך ליום
	מחלוקת בעולמות העליונים
	לחרוץ דין באהבה
	התפרצות הרע - סימן לגאולה
	מצווה שמספקת הגנה
	להתנקות ולהיטהר
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	כל מילה מדוייקת
	גודל חביבותו של יהודי
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה

וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב,ג)

את מצוות ברית-המילה יש לקיים ביום השמיני ללידת הילד: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו".¹ לעיתים קורה שהתינוק חולה, ואז צריכים לדחות את המילה, על חשבון המילה בזמנה. וכך מנמק זאת הרמב"ם²: "שסכנת נפשות דוחה את הכול; ואפשר למול לאחר זמן ואי-אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם".

דחיית ברית-המילה מעוררת שאלה מעניינת: נכון אמנם שהדחייה הייתה על-פי ההלכה, אבל סוף-כל-סוף, עברו ימים שבהם היה הילד ערל. המילה המאוחרת מביאה רק לכך שהתינוק יהיה מהול מעתה ואילך, אך על הימים הקודמים אין לכאורה שום תיקון.

השפעה למפרע

מלשונו של הרמב"ם משמע, שאף אם מלים באיחור משלימים את המצווה גם לגבי הימים הקודמים - ממש כאילו נימול הילד ביום השמיני. כך יובנו שני חלקי נימוקו: ראשית - "סכנת נפשות דוחה את הכול", ושנית - "אפשר למול לאחר זמן". אלא שדבר זה נשמע תמוה: איך יכולה פעולה מאוחרת לשנות מצבים השייכים לעבר?

למעשה, יש בתורה דוגמאות לדברים שהשפעתם היא למפרע. דברים שאינם אמורים ליצור מצבים חדשים, אלא רק לברר ולקבוע את האמת הקיימת - חלים גם על העבר. אולם מצוות מילה אינה נכללת, לכאורה, בהגדרה זו, שכן היא אמורה ליצור מצב חדש של קדושה.

קדושה מהותית

אך מתברר, שפעולת המילה אינה יוצרת מצב חדש, אלא רק מגלה את המעמד האמיתי והמקורי של היהודי. לא המילה עושה את היהודי קדוש, שכן קדושתו טבועה בו בעצם הווייתו. זו קדושה שאין האדם יכול להשיגה בכוחותיו ובמעשיו, אלא היא באה מלמעלה. המילה רק מסירה את העורלה והקליפה שמפריעה לקדושה זו להתגלות.

משום כך יכולה המילה המאוחרת להשפיע גם למפרע. ברגע שמסירים את העורלה, אף אם הדבר נעשה באיחור, מגלה הדבר שהיהודי קדוש בעצם הווייתו. קדושה זו הייתה קיימת בו כל הזמן, אלא שלפני המילה הייתה חבויה ונסתרת, ועכשיו נתגלתה.

הקב"ה ימול

בכך מתבהרים יותר דברי הרמב"ם: "ואי-אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם". נוסף על הפירוש הפשוט רומזים הדברים לכך, שאי-אפשר לעולם לבטל את הקשר בין נפש אחת מישראל, תהיה אשר תהיה, לבין הקב"ה. קשר זה הוא נצחי, ועומד למעלה מכל אפשרות של שינוי, והוא מתגלה ובא לידי ביטוי על-ידי המילה.

מצוות מילה רומזת על כללות עבודת ה'³: "ומלתם את ערלת לבבכם". אל לו ליהודי להסתפק בכך שהוא יהודי בלב, ושהוא קשור קשר נצחי עם הקב"ה. הקשר הזה חייב להתגלות על-ידי מעשיו ועבודתו.

ואז, כשנקיים את "ומלתם את ערלת לבבכם", נזכה לגילוי האלוקי של "ומל ה' אלוקיך את לבבך"⁴ - בגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 979)

----------

1) ויקרא יב,ג.

2) הלכות מילה פרק א הלכה יח.

3) דברים י,טז.

4) שם ל,ו. וראה תורה אור לך דיבור המתחיל בעצם היום הזה. תורת חיים שם.