|
 |
| הרבי על הפרשה |
|
| להכיר ולא להתגאות | | האות אל"ף במלה "ויקרא" (בתחילת חומש זה) קטנה, ללמד על ענוותנותו של משה. למרות שהכיר בגדולתו, אמר בליבו, כי מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה ואין הוא צריך להתגאות בכך. | |  | | יהודי - "נס חי" | | עצם העובדה שהעם היהודי חי וקיים, אף-על-פי שהוא כבשה אחת בין שבעים זאבים, בעוד עמים גדולים וחזקים נעלמו ואינם - זהו השבח והתהילה של הקב"ה | | | | הכול בגלל אל"ף אחת | | הקריאה של הקב"ה, בלשון חיבה, מופנית לא רק אל משה רבנו, אלא לכל יהודי, שכן בכל יהודי שוכן ניצוץ של משה רבנו | | | | הבדיקה שלפני ההקרבה | | | | פעולה קטנה שקובעת את כל היום | | בתחילת כל יום, בטרם יפנה האדם לעיסוק כלשהו, הוא זקוק ל'קרבן תמיד', שיבטא את התמסרותו המוחלטת לה', ושיגן עליו מפני סטייה מן הדרך במשך היום | | | | להקריב קרבנות בימינו | | כיום אין לנו בית-המקדש ואין אנו יכולים להקריב קרבנות כפשוטם של דברים, על גבי המזבח, אבל המשמעות הרעיונית של הקרבנות היא נצחית והיא תקפה גם בעבורנו, כאן ועכשיו. | | | | לשמור את רוח הנדר | | בנדרי איסור יש לקיים את הנדר כלשונו, בדיוק כפי שיצא מפי האדם. ואולם בנדרי הקרבנות על האדם לקיים את תוכן נדרו, ולכן הוא רשאי להביא שור גם אם נדר להביא עגל | | | | נדבה לפני חובה | | | | בלי שום תועלת אישית | | בקרבנות, ובמיוחד בקרבן עולה, אין שום טעם ומטרה במונחים אנושיים. נחת-הרוח כאן היא משום "שאמרתי ונעשה רצוני" | | | | להתמסר לה' כעצים על המזבח | | שריפת עצי המערכה מבטאת את ההתבטלות וההתמסרות המוחלטות אל ה', בלי שום מחשבות ותחושות אישיות. בגלל מעלה נפלאה זו נקשרו שמחות מיוחדות עם עצי-המערכה | | | | האהבה נשארת תמיד | | האהבה של הקב"ה לעם-ישראל נשמרת גם במקרה הגרוע ביותר, אפילו במצב ש"אין פמליא שלו מתקיימת". לכן גם אז "מיעט בסרחונו מפני חיבתו" | | | | נגלה ונסתר | | חטאו של מי חמור יותר - מי שחטא בזדון, משום שנגרר אחר חבריו הרעים והתכונות השליליות שעמן נולד, או מי שיש לו כל הנתונים להימנע מחטא, ואף-על-פי-כן לא השגיח על עצמו ונכשל בחטא בשוגג? | | | | כוחו של הלא-מודע | | חטא בשגגה חמור, מבחינה מסויימת, מחטא בזדון. מצד אחד חטא בזדון חמור יותר, מפני שהוא מבטא פריקת עול מלכות שמים, אך מצד שני, מבחינת מצבו הפנימי של האדם, יש חומרה יתרה בחטא בשגגה | | | | שותף שלישי בכל עסקה | | על התכחשות אדם לפיקדון שקיבל פוסקת התורה: "ומעלה מעל בה', וכיחש בעמיתו בפיקדון". לכאורה חטא האיש רק כלפי חברו, אולם התורה רואה במעשהו מעילה בקב"ה. | | | | לא להתערב בחשבונות של הקב"ה | | | | שלוש תקופות בחיי האדם | | | | כגודל החיבה – גודל הסליחה | | | | למה ציווה הקב"ה להקריב קרבנות | | | | להפוך את ה"ריב" למעדן | | |
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
