נושאים נוספים
	התקשרות גליון ה- 1000- כל המדורים ברצף
	השמחה מצד עצם הנשמה
	הכוח והעוז גם כנגד קשיי הגלות
	אלף ניצוצים
	סדר ההקפות
	פרשת וזאת הברכה
	הלכות ומנהגי חב"ד

תשרי בליובאוויטש * נוי סוכה * יהודי תימן * תורת הרבי * לימוד תשב"ר גדול יותר, ועוד – אלו דוגמאות אחדות לנושאים בהם עסק מדור "ניצוצי רבי" באלף גיליונות "התקשרות" שיצאו לאור מתחילתו, על פני כעשרים שנה * מהם ליקטנו אוסף של אפיזודות ומבחר קטעים מתוך כל מאה, לרגל גיליון האלף

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

'עלייה' לנחלת-הר-חב"ד

"אין לתאר את הקשיים המרובים שנערמו לפנינו עד שקיבלנו את המקום", תיאר הרב בנימין גורודצקי (זכר לכך מצוי גם במסמכים המצולמים המופיעים בספרו, עמודים 306-305) את הקמת נחלת הר חב"ד בקריית- מלאכי.

נוסף על הקשיים שהיו מנת חלקם של האברכים הצעירים, שנאלצו להתנתק ממרכזי חב"ד, הופצה באותם ימים דעה כאילו הרבי לא התכוון בדיוק לכך שההתיישבות ב'נחלה' היא זכות לכול.

להרה"ח ר' שמואל גיטלין ז"ל, שציין בפתק כי הוא עולה "לנחלת-הר-חב"ד" – רשם הרבי מקף והוסיף:

ושם יצליחו בהצלחה מופלגה ואשרי חלקם דכל המסייעים בענייני ביסוס נה"ח ובוודאי יתחרטו בעוד מועד כל הנלחמים בזה – אף אז זיי מיינען אז זיי האבן אויסגענארט ר"ל דעם אויבערשטן [=הגם שסבורים הם כי 'סידרו' רחמנא-ליצלן את הקב"ה], שכוונתם לשמים – וד"ל [=ודי למבין].

יהא בשטומ"צ בכל.

(גיליון צב)

גם אבני החושן צבעונים...

כשנשאל הרבי בשנת תשכ"ד על-ידי הרה"ח ר' מנחם-בנציון וילהלם ז"ל "על דבר הצבעים בציור א"ב וכו'",  השיב (איגרות-קודש כרך כ"ג עמ' פג):

יעשו כפי שמועיל יותר בנוגע להתעניינות התלמידים שיחיו.

הרבי מנמק זאת כך:

שהרי בימי הביניים נדפסו כמה ספרים – מהם ראשית חכמה – שכל גליון היה בצבע אחר (ליופי).

וממשיך:

והרוצה אך ורק בשחור בכדי שיזכיר סת"ם וכיוצא בזה... הנה אדרבה אותיות נפרדות מצינו באבני צבעונים חושן ואפוד. וראה יומא לז,א.

(גיליון קלד)

הזמן גרמא

בהתוועדות שבת-קודש פרשת בראשית תשנ"ב (ספר-השיחות – ה'תשנ"ב, כרך א', עמ' 56) מאחל הרבי ("ויהי רצון") שמכאן ולהבא ידובר אך ורק בשבחם ובמעלתם של כל אחד ואחד מישראל:

ובמיוחד – על-ידי שהם מוסיפים בלימוד התורה וקיום המצוות, כולל ובמיוחד – שיעורי חת"ת, ראשי-תיבות חומש, תהילים, תניא (כרגיל להזכיר בזמן בו מתחילים לימוד תורה מתחילתה בשמחת-תורה).

(גיליון ק"ע)

מנהגנו בנוי סוכה

בספר-השיחות תש"ד (עמ' 12 סעיף ג) מובאים חילופי הדברים הבאים:

שאלה: האם נהגו בליובאוויטש לעשות נוי סוכה.

וענה כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ]:

בליובאוויטש לא נהגו לעשות נוי סוכה, לא תחת הסכך ולא על דפנות הסוכה.

פעם הביא החסיד ר' זלק'ע פערסיץ ממוסקבה אשכול ענבים מלאכותי כדי לתלותו בסוכה, ולא תלוהו.

אצל הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [=מהורש"ב] היה הנוי סוכה – היושב בסוכה.

הפחד מקבלת עול מלכות שמים ראש-השנה, עבודת ערב יום-כיפור ויום-כיפור ושמחת חג הסוכות – היו אצל אאמו"ר הרה"ק חוויות דפנימיות הנפש [עד כאן].

מיהו שואל השאלה? ובכן, היה זה לא אחר מאשר 'הרמ"ש', הלוא הוא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שנהג לחקור ולשאול אצל חותנו על מנהגי רבותינו נשיאינו. בדרך זו, אגב, נתגלו והתפרסמו מנהגים רבים וטעמיהם.

באותו מעמד (ראה בכל זה 'ימי מלך' כרך ב' עמ' 1044) הוסיף הרבי להתעניין בטעמו של המנהג והרבי הקודם סתם ולא פירש עוד. בהזדמנות אחרת התייחס הרבי לעובדה שלעיתים נמנע חותנו מלבאר את טעמיהם של דברים, בבחינת "שתוק כך עלה במחשבה".

פלא גדול!

כשערך הרבי את רשימות ה'מנהגים' שהופיעו בקונטרסים אשר נדפסו עוד בחיי הרבי הקודם ונכללו אחר-כך בספר-המנהגים, ציין במפורש: "אין מנהגנו בנוי סוכה".

לימים (ליל א' דחג הסוכות תש"ל – 'המלך במסיבו' כרך ב', עמ' לא) נשאל הרבי: מדוע לגבי נוי סוכה איתא בפירוש בספר-המנהגים ש"אין מנהגנו בנוי סוכה", ואילו לגבי השינה בסוכה לא פורש שאין מנהגינו בכך?

על כך השיב הרבי:

לגבי נוי סוכה שמעתי בפירוש מכ"ק מו"ח אדמו"ר "אין מנהגנו", מה-שאין-כן לגבי שינה בסוכה היה הלשון שאדמו"ר האמצעי אמר "ווי קען מען שלאפן אין מקיפים דבינה" [=כיצד מסוגלים לישון ב"מקיפים דבינה"]...

בהמשך, התייחס הרבי למנהגים שיש בהם פלא וציין:

גם מנהגנו בנוי סוכה הוא פלא גדול שהרי עניין זה נזכר מפורש בגמרא!

למחרת, בהתוועדות יום ב' דחג הסוכות תש"ל (שיחות-קודש תש"ל כרך א' עמ' ואילך), ביאר הרבי את "המנהג אצל חסידי חב"ד שאין ישנים בסוכה".

הרבי האריך בנושא (ראה שם עד עמ' 87) ובסיום אמר:

ישנו עניין נוסף בנגלה ששאלו, מדוע המנהג שאין עושים נוי סוכה. אלא שעניין זה עתה אינו נוגע לפועל, שכן הסוכה עשויה כבר, לכן נשאיר זאת להתוועדות אחרת...

התנאה לפניו

ה"התוועדות האחרת" לא איחרה לבוא. ביום שמחת-תורה (שיחות-קודש תש"ל, שם עמ' 124) פתח הרבי את אחת השיחות בעובדה שנותרו עוד מספר עניינים שיש לבארם – בנוגע לשינה בסוכה ובנוגע לנוי סוכה, ולמרות שישנם ביאורים על-פי פנימיות התורה, אך מובן ופשוט שיש צורך גם בביאורים על-פי נגלה דתורה. הרבי הדגיש ש"הביאורים הניתנים על-פי חסידות מוכרחים להיות מבוססים על-פי נגלה. על-כן ההסברים בנוגע לשינה בסוכה ונוי סוכה כפי שנוהגים בחב"ד זקוקים לביאור גם על-פי נגלה".

[בסיום השיחה אמר הרבי (שם עמ' 133) שייקחו את הדברים שאמר בתור השתתפות ב"כינוס תורה" – "אף שבגופי, מצד כמה סיבות, אינני משתתף באותו מקום ובאותו זמן"].

(גיליון ע"ר)

ולזה 'חוצה' ייקרא?!

בשיחה עם כותב השורות, שח הרב יעקב-יהודה-לייב אלטיין, חבר ה'ועד להפצת שיחות' ומעורכי השיחות:

"ההשקעה הרבה והגדולה שהשקיע הרבי בהגהת שיחותיו הק' בלקוטי-שיחות היתה מיועדת בעיקר ל'חוצה'. הרבי ציין עובדה זאת לא פעם בהגהותיו לשיחות במהלך הכנתן לדפוס ב'ועד להפצת שיחות', כשהוא מדגיש שיש להשתמש בלשונות וביטויים וכדומה שמתאימים ל'חוצה'".

להלן דוגמה חריפה לרוח הדברים הנ"ל:

על עלי ההגהה משיחת שבת פרשת וירא כ' במרחשוון ה'תשמ"ז, רשם הרבי הערה חריפה לעורכים:

למרות המדובר כ"פ [=כמה פעמים] מתעקשים בתחילת כל לקו"ש [=לקוטי שיחות] – להדגיש שצ"ל [=שצריך להיות] לימוד המשך תער"ב, ועל זה מיוסד כל המדובר!!

ולזה – הפצה יקרא!! – בלשונם לקמן כ"פ [=כמה פעמים]: ווייטער בחוצה!!.

(גיליון שכט)

ראיה מסידור 'תכלאל'

בערב חג הפסח תשכ"ו כתב הרבי למר ישראל ישעיהו (אגרות-קודש כרך כד עמ' קטו-קטז), אשר שימש תקופה מסויימת סגן יו"ר הכנסת ואחר-כך יו"ר הכנסת: "הפתעה נעימה היתה לי לקבל מכתבו מיום ד' בניסן, חודש הגאולה...". לאחר ברכה לחג-הפסח מוסיף הרבי וכותב:

נ.ב. בהזדמנות זו עוד הפעם אודה לו בעד הסידור "תכלאל", ובמיוחד היה לי לעזר זה לא כבר בבירור מנהג בנוגע שבע ברכות.

בהסתמכי על כותבו שזוכר פגישתנו ושיחתנו, רצוני להביע תקוותי חזקה שמנצל במידה הכי מלאה השפעתו בכנסת החדשה שתתנהג ברוח המקום, ירושלים עיר הקודש בארץ-הקודש...

כחודשיים לאחר מכן, בתשובה לשאלת הרה"ח ר' טוביה שי' בלוי על נוסח הברכה "בגן עדן מקדם", שבברכת נישואין, השיבו הרבי (בסופה של איגרת, בכתב-יד קודשו – הופיעה בליקוטי-שיחות כרך ט עמ' 331-332, אך שם בתאריך שגוי – ה'תשכ"ח, וצריך להיות – ה'תשכ"ה):

ראיתי עתה בתכלאל (סידור) התימני שגירסתם "מקדם לגן עדן" – שגם זה מוכיח שבהברכה "מקדם" קאי על הזמן ולא על המקום כבקרא.

 (גיליון תט)

"אמרו ניגון וצאו בריקוד"

בל"ג בעומר תשט"ו נערכה גזיזת שערות אצל בנו של הרה"ת ר' שלום לברטוב. תחילה כיבדו את הרבי ב"ראשית הגז", ואחר-כך אמר (תורת-מנחם, תשט"ו, כרך י"ד עמ' 67):

בארץ ישראל נוהגים (ראה ספר 'הילולא דרשב"י' עמ' פב ואילך) לערוך את גזיזת השערות הראשונות לילדים בני שלוש שנים – בל"ג בעומר, יום ההילולא דרשב"י, על הציון שלו במירון, וקוראים לילדים אלה "חתנים דרשב"י" (שם).

אחרי שאיחל לילד שיגדל להיות חסיד של רשב"י, חסיד ירא-שמים ולמדן בהתאם לעניינו של רשב"י, שגילה נסתר התורה וגם קישר נסתר דתורה עם נגלה דתורה – אמר:

בארץ-ישראל נוהגים שלאחרי גזיזת השערות, יוצאים בריקוד עם הילד. [וסיים:] אמרו ניגון וצאו בריקוד.

(גיליון תקיא)

"אינני מכיר 'הוכחה מדעית' כזאת"...

כך כותב הרבי במכתב ששיגר (בט' באייר תשכ"ד) למערכת העיתון היהודי 'דה ג'ואיש פרעס', בתגובה לפרסום מאמר הקובע כי על-פי המדע כדור הארץ סב סביב השמש. זוהי הקביעה ששיגר הרבי ('מורה לדור נבוך'  עמ' 128):

כבוד העורך:

בהתייחס לטור "שאלות ותשובות" שהופיע בגליון של ה-10 באפריל, הופתעתי מאוד לקרוא את התשובה שהעיתונאי בעל הטור נתן לשאלה: "האם הארץ מסתובבת סביב השמש, או השמש הולכת סביב הארץ?". בתשובתו, הרב שלום קלאס קובע את הקביעה הנחרצת: "המדע המודרני הוכיח שהארץ מסתובבת סביב השמש", וכו'.

למדתי אסטרו-פיזיקה במשך מספר שנים, ואינני מכיר "הוכחה מדעית" כזאת, כפי שמציע בעל הטור שלכם.

ויובהר בזאת: ההשקפה המדעית הנפוצה במאה האחרונה היתה שהארץ סובבת סביב השמש. אפילו אז, לא החשיבו זאת לעובדה מוכחת, אלא רק לתיאוריה יותר מתקבלת. עם זאת, מכיוון שתיאורית היחסיות התקבלה באופן אוניברסלי, והפכה ליסוד של המדע המודרני, השקפת המדע בהווה היא, בהתאם לתיאוריה זאת, שכאשר שני גופים נמצאים בתנועה בחלל זה ביחס לזה (כמו השמש והארץ), לא ניתן מבחינה מדעית להוכיח מי מהם נייח ומי מהם נע, או האם שניהם נעים. במילים אחרות, עד כמה שאפשר לדבר על הוכחה מדעית במצב זה, המסקנות הן בדיוק ההיפך ממה שצוין בקביעה של בעל הטור המכובד שלכם שצוטטה למעלה, היינו, שההוכחה המדעית היחידה היא שלא ניתן לברר מבחינה מדעית האם השמש סובבת סביב הארץ או להיפך.

(גיליון תרלט)

לימוד שאין בו חטא...

יש להצביע על "חידוש" מיוחד (ב'תורת מנחם' כרך יא עמ' 140) – שהעניין של "הבל שאין בו חטא" שבתשב"ר, אינו בהכרח בתינוקות דווקא, אלא יכול להיות גם בגדולים:

כאשר לימוד התורה הוא באופן שמופשטים ("מען איז אויסגעטאן") מכל ענייני העולם – אזי הלימוד הוא "הבל שאין בו חטא", כיוון שאין ללומד שייכות עם חומריות העולם.

(גיליון תשלד)

לבוא לשאוב חיוניות

במכתב (אגרות קודש כרך כד, עמ' שפה) מעלה הרבי נשיא-דורנו על נס את גודל החשיבות בבוא החסידים – "לבקר כאן למשך חודש תשרי הבא עלינו לטובה, להשתטח על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולהתפלל כולנו בצוותא חדא בבית הכנסת של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ללמוד בבית מדרשו נגלה וחסידות וכו'".

ברוח דומה אמר הרבי ביום ב' דראש השנה תשמ"ב (התוועדויות תשמ"ב כרך א' עמ' 8):

ישנם אלו שבאים לקראת ראש-השנה לד' אמותיו של נשיא דורנו, ובפרט שבמקום זה שהה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ועסק בתורה, עבודה וגמ"ח במשך עשר שנים בחיים חיותו בעלמא דין.

...ולכן כאשר, מתאספים כולם יחד במקום זה, ומתפללים ולומדים דברי תורה וכו' – הרי זה חלק מכללות מעשינו ועבודתינו הפועלים את הגאולה האמיתית והשלימה.

לאחרונה ממש (תשורה סימפסון אדר"ח אלול תשע"א עמ' 8) זכינו לחשיפת מכתב שהרבי כתב לאחד החסידים, לאחר שהלה לא הופיע בחודש תשרי בבית חיינו:

ב"ה, יב' מ"ח [מר-חשון] תשט"ו

הרה"ח אי"א נו"נ כו' מוה"ר... שי'

שלום וברכה!

לפלא גדול שלא נשמע ממנו דבר ולפלא עוד יותר גדול שבכל חודש תשרי לא ראו אותו פה, ו[ש]עד כמה שלא יהי[ה] מושקע בענין של פרנסה צריך לדעת ולא לשכוח שפרנסה נקבע בזמני ר"ה [ראש השנה] ויוהכ"פ [ויום הכיפורים] למעלה, ופרנסת איש יהודי בגשמיות תלוי בפרנסה ברוחניות. וכאשר באים בין חסידים פרישט מען זיך אָפ [=מתרעננים בחיוּת].

בברכה, בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א, מזכיר

 (גיליון תתצח)

תיקון לצאצא מתנגדים

מעשה באברך אחד שפנה לרבי וביקש 'תיקון'. הלה כתב לרבי "אשר נודע לו שהוא מצאצאי כו' [=כנראה, מתנגדים שהציקו לחסידים] ומקשר זה עם הכתוב בתניא סוף פרק ב', שאין לך נר"ן [=נפש רוח נשמה] שאין לו לבוש [=מעצמות אביו...] וכו'".

הרבי מרגיעו וכותב לו (כ"ז טבת תשי"ט – אגרות קודש כרך ח"י עמ' קסג):

והנה כיון שכמה דורות עברו מאז, וביניהם בוודאי כאלו שנתחרטו ועשו תשובה על הענין, בטח שבטל הרושם.

ומכל-מקום:

בכל זאת כיון שמעורר על-זה ושואל ל'תיקון' הרי מבואר בכמה-מקומות שהתיקון צריך להיות באותו הענין בו היה החיסרון, זאת-אומרת שהתיקון הוא על-ידי ההשתדלות [עד כדי ליגיעה גדולה, על-דרך כמו שהיה בהקלקול] בהפצת המעיינות חוצה.

הרבי מסיים את מכתבו, שאף שבלאו-הכי כל אחד מחויב בזה, לא נצרכה אלא לזירוז והעדפה יתרה "ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור".

(גיליון תתקא)