כשמתרחש מאורע שמטלטל את כל ישותו האדם, הוא עוצר, בוחן את עצמו ואת מעשיו, ומרגיש פתאום שהדברים חייבים להשתנות
ערב שנה חדשה מקובל לאחל "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". מהחלק הראשון של המשפט היה לנו בשנה החולפת דיי והותר. זו הייתה שנה של שסע פנימי עמוק והגבהת החומות בין חלקי העם. גזֵרות כלכליות כבדות הונחתו על עולם התורה ועל מאות-אלפי משפחות, שכל חטאן שהביאו ילדים לעולם.
גם המערכות השלטוניות מתגלות בכל חדלונן, בלי דרך ובלי ערכים, כשהכול קם ונופל על מניעים אישיים. מעולם לא חשנו בבהירות כזאת את אחד הסימנים שנתנו חז"ל על תקופת עקבתא דמשיחא – "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים".
מן המיצר אל המרחב
אבל דווקא תחושת המועקה הזאת היא הפתח לפריצה רוחנית גדולה. בראש-השנה אנו תוקעים בשופר, שפיו צר והמשכו מתרחב והולך. קודם התקיעות אנו מקדימים את הפסוק "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה". הרעיון הטמון כאן הוא, שדווקא 'מן המיצר' מגיעים אל ה'מרחב'. אילו היה פיו של השופר רחב גם הוא, לא הייתה בוקעת ממנו התקיעה. דווקא הלחץ של ה'מיצר' מרכז את הכוחות הדרושים לפריצה אל המרחב.
פעמים רבות האדם נזקק לזעזוע כדי לחולל שינוי בחייו. כל עוד החיים זורמים על מי-מנוחות, אין הוא מתפנה לבחון את דרכו ואת מעשיו. אפילו כשהוא יודע שדברים מסויימים דורשים תיקון ושינוי, אין הוא ממהר לתקנם ולשנותם. הוא דוחה זאת למחר, או משלים עם המגרעות ומניח לזרם החיים לסחוף אותו. אבל כשמתרחש מאורע שמטלטל את כל ישותו, הוא עוצר, בוחן את עצמו ואת מעשיו, ומרגיש פתאום שהדברים חייבים להשתנות.
הרבה הרהורים ולקחים אפשר להפיק מאירועי השנה החולפת, אבל בשבת שאנו קוראים בה את פרשת "אתם ניצבים היום כולכם", ראוי להרהר באחד המרכזיים שבהם – חיוניותה של האחדות. לו היו כל שומרי התורה והמצוות מאוחדים ומלוכדים, לא היו מונחתות עליהם גזֵרות קשות כל-כך.
כאשר כל ציבור רואה את עצמו בלבד, את מוסדותיו ואת ערכיו, ואדיש לעולמו של ציבור שני, התוצאה היא ששניהם יוכו ויפסידו. אם היה מי שסבר שהמכות יונחתו על הזולת בלבד, באה המציאות והוכיחה שבסופו של דבר הכול סופגים.
ראייה רחבה
עלינו לאמץ ראייה רחבה יותר. עם ישראל זקוק ללומדי התורה, והוא צריך את המוסרים נפשם על הגנת העם ואת הנאבקים למען יישוב הארץ. הוא זקוק לבוני הבית הפנימי, והוא נצרך למפיצי התורה החוצה. אין כאן 'אנחנו' ו'הם'; כל הקהלים האלה יוצרים את ה'אנחנו'.
זו האחדות המתוארת בתחילת פרשתנו. אכן, יש "ראשיכם שבטיכם" ויש "חוטב עציך ושואב מימיך", אבל כולם עומדים יחד לפני ה' ויוצרים את השלמות של עם ישראל. עלינו להתקרב איש אל רעהו, ללמוד זה מזה ולהעשיר זה את עולמו של זה. כך נזכה לברכת ה' לקראת השנה הבאה עלינו לטובה.
דווקא על־ידי ה'מיצר' מגיעים אל ה'מרחב'. תקיעת שופר של אלול
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
