משימה בלתי אפשרית הוטלה על ה'ועד להפצת שיחות': להדפיס מהדורה חדשה של הספר, עם הוספות מכל ספרי רבותינו נשיאנו ומספרי תלמידי הבעש"ט, ציונים והערות לכל הספר ועוד – בתוך פחות משלושה שבועות! * אחרי קשיים ומכשולים רבים הצליחו לעמוד במשימה, והספר הוגש לרבי כרוך ונאה בהתוועדות כ"ד טבת תשל"ג – "ויהי בארבעים שנה" * רשימה ראשונה על השתלשלות הדברים, לקראת יום הבהיר ח"י אלול
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
חזקת הספר
ה' שבט תשל"ג. מר שז"ר מבקר ב'יחידות' אצל הרבי, ומעניק לרבי שני כתבי-יד מה'צמח צדק' ומאדמו"ר האמצעי (שיחות קודש כרך א' עמ' 454; 'נשיא וחסיד' עמ' 337-338). בתמורה מעניק לו הרבי את הספרים 'כתר שם טוב' ו'מגיד דבריו ליעקב' – ספרים שיצאו לאור זמן קצר קודם לכן.
ט' אדר ראשון תשל"ג. כ"ק האדמו"ר מבעלזא מבקר אצל הרבי. ב'יחידות' הוא מצטט מן הספר "כתר שם טוב" שנדפס לאחרונה מחדש, ושם בהוספות ("ליקוטים") הובא פתגמו של הרב המגיד ממעזריטש ש"חור קטן בגוף מהווה חור גדול בנשמה". הרבי מסביר איך הדברים אינם בסתירה למאמר הזוהר "תוקפא דגופא חולשא דנשמתא" (הדברים נדפסו ב'בצל החכמה' עמ' 28, ובמהדורה מעודכנת בחוברת מיוחדת – תשס"ט – עמ' לה).
"הספר "כתר שם טוב" – יש אומרים שחלק נכבד ממנו הוא תורות ששמע המחבר מפי רבינו הזקן...", התבטא הרבי בח"י אלול תשמ"ו (התוועדויות תשמ"ו כרך ד' עמ' 399), אך הוסיף מיד: "מכל מקום אין לנו הסכמה מפורשת מאדמו"ר הזקן על תוכן הספר".
למרות זאת, עז היה רצונו של הרבי להביא את הספר לדפוס בצורה נאה באופן של "זה א-לי ואנוהו".
הסיפור המלא של הדפסת ה'כתר שם טוב' התפרסם בתשורה 'שושן פורים תשס"ה שטרן-חאנין'. להלן נקודות עיקריות מתוכו – כפי שסופרו על ידי הרה"ת ר' שניאור זלמן יצחק יהושע שי' חאנין:
הוצאה חדשה ומתוקנת
"בשלהי חודש כסלו תשל"ג קיבלנו הוראה מכ"ק אדמו"ר, להוציא לאור את הספר "כתר שם טוב" בהוצאה חדשה ומתוקנת, ולהוסיף לספר בתור "הוספות" את כל הביאורים של נשיאי חב"ד. הרבי הורה, שעל העריכה להימשך לא יותר משלשה שבועות, כך שהספר יהיה מוכן למכירה לכבוד כ"ד טבת.
"הרבי הוסיף, שמכיוון שבחודש זה חל יום אידם, מן הצורך להביא בחשבון שבתי דפוס וכריכיות רבים יהיו סגורים. כמו כן, שירותים שונים, כגון מעליות בבניינים שבהם נמצאים בתי הדפוס, לא יפעלו, ויהיה קושי להוציא את הספרים מבית הדפוס ולהביאם לכריכיה. לכן ראוי להביא בחשבון שאפילו שלשה שבועות אינם עומדים לרשותנו...
"הרבי הורה עוד שעל כל המכתבים, הפתקים והשאלות שנכתוב לו [=לרבי] בנוגע להדפסת הספר נציין על-גבי המעטפה 'בהנוגע לכתר שם טוב', כך תאותר הפניה במהירות ויוכל לענות לנו תיכף ומיד לפני יתר הדואר. כשקיבלנו את ההוראה לא היה לנו מושג במה מדובר ואיזו עבודה מחכה: לערוך, לסדר, להדפיס ולכרוך ובזמן קצר כזה.
"כ"ק אדמו"ר מסר את הספר 'כתר שם טוב' הפרטי שלו. רובו של הספר, כמדומה, היה מחולק לסעיפים ממוספרים, ועל ה'ועד' הוטל להמשיך ולסמן את כל הספר. כן היה עליהם לאסוף את כל הביאורים ל'כתר שם טוב' מכל ספרי החסידות שהיו אז בהישג ידם.
"עבודת הסדור: הוטלה המשימה להשיג את ה'בחור הזעצער' (סַדָר הדפוס) כדי שיסדר את האותיות ויכינן לדפוס. באותה עת – שנת תשל"ג – לא היו מחשבים שמסדרים וממספרים את העמודים ומכניסים הערות במקום המסומן בפנים הדף, אלא המלאכה כולה הייתה מתבצעת בעבודת-יד. ה'בחור הזעצער' היה צריך להקליד ולייצר כל אות עופרת בפני עצמה, ולאחר-מכן לחבר אותיות אלו למילים, אותן היה מסדר שורות-שורות כדי לחברן לעמודים. אם נפלה שגיאה באחת המילים היה צורך להקליד מחדש את כל הסעיף, כי לא הייתה אפשרות לתקן אות אחת בפני עצמה. מסיבה זו, באופן מעשי, היה מוקלד כל עמוד מספר פעמים והדבר ארך זמן רב.
"ההדפסה: מבית הדפוס 'בלשן' (או 'עזרא'), שהיה בית הדפוס של ליובאוויטש, והיה גם הדפוס היחיד שעמו היו בקשר, הודיעו לוועד מיד שאין באפשרותם לעבוד 24 שעות ביממה, ושאין ביכולתם להדפיס ספר שלם בזמן קצר כזה, ובמכונת הדפוס שברשותם.
"כדי להבין את הקושי יש לציין עוד, כי גם מכונת הדפוס לא הייתה אוטומטית. המדפיס היה צריך להעלות על המכבש ולהכניס באופן ידני 'בויגן' (15 גיליונות נייר), כל גיליון בפני עצמו, אל מכונת הדפוס. כאשר נגמרו הגיליונות, היה עליו לרדת לקומת הקרקע ולקחת 15 גיליונות נוספים, וחוזר חלילה. כמובן שבשיטה זו הזריזות לא יכלה להועיל הרבה...
"הועלה רעיון שאולי כדאי להשתמש במכונת אופסט שההדפסה בה יותר מהירה, והמכונה גם מוּכרת למדפיסים יותר. אולם, כבר בימים הראשונים הודיע הרבי, כי על ההדפסה להיעשות במכונת 'לעדער פרעס' דווקא, מכונה מסורבלת ואיטית עוד יותר. מובן שתוכנית זו התבטלה לאלתר. ב'וועד' הבינו שבמכונה אחת לא יוכלו לגמור את ההדפסה בזמן קצר כל כך, והוחל בחיפוש בית דפוס אחר שיש לו מספר מכונות כאלו".
משימה רצופת מכשולים
בשלב זה נחלץ הרבי לעזרתם, כאשר הורה להדפיס את הספר בדפוס האחים שולזינגער, שהיה בית דפוס חשוב גדול ומפורסם בטיב עבודתו. בבית דפוס זה היו כמה מכונות הדפסה וצוות גדול של בעלי מלאכה. קשר מיוחד היה לרבי עם בעלי הדפוס מאז בואו לארצות הברית והעריך מאד את טיב עבודתם.
אמנם אליה הייתה וקוץ בה. מכיוון שבית הדפוס של האחים שולזינגער עבד תחת פיקוח הסתדרות העובדים ("יוניאן שאפ"), מותר היה לעובדים לעבוד עד השעה 4 אחר-הצהריים בלבד. חברי הוועד היו אובדי עצות, שכן להם אצה הדרך, ובאופן כזה בוודאי שלא יספיקו. בשיחתו עם ר' זלמן חנין אמר לו מר שמואל שולזינגער באופן חד משמעי, כי בכלל אינו מעוניין בכל הפרויקט, שכן הזמן קצר מדי והעבודה מפרכת, ובית הדפוס סגור בדרך כלל ביום אידם, ואיזה גוי או להבדיל יהודי יסכים לעבוד ביום החופשי שלו. מר שוליזנגער סיכם ואמר שלא יוכל לקבל על עצמו עבודה שאין הוא מאמין שיוכל בדרך הטבע לגומרה בזמן.
במיוחד, הוסיף עוד, כי מכיוון שיודע שהרבי רוצה את הספר בזמן מסוים, איננו רוצה לאכזב את הרבי, "איך וויל ניט אונטערפירן דעם רבי'ן"... לכן הוא מציע שידפיסו את הספר באופסט.
ממשיך ר' זלמן ומספר:
"רצינו למלא את רצון כ"ק אדמו"ר ולגרום לו נחת רוח אבל לא ידענו מה עלינו לעשות... סופו של דבר, החלטנו להטיל את העבודה של ה"בחור הזעצער" על "עמפאיער פרעס", בית הדפוס שמכין עבורנו את ה"לקוטי שיחות" השבועי, בהנהלת הרה"ח הרה"ת ר' צבי הירש גאנזבורג והרה"ח הרה"ת ר' מרדכי ליב חן שיחיו, ואילו את ההדפסה עצמה נעשה אצל האחים שולזינגער.
"בינתיים הייתה עריכת הספר בעיצומה. התחלנו למסור חומר מוכן ל'עמפאיער פרעס', והם מצדם עבדו במלוא המרץ, 24 שעות ביממה, כדי להכין את לוחות ההדפסה (קלישאות). הרבי עקב מקרוב אחרי קצב העבודה וביקש להכניס אליו יום יום את עלי ההגהה.
"לאחר שבוע, לערך, של עבודה, ניצב מכשול חדש בדרכנו. מלאי העופרת ממנה עושים את האותיות אזל, והיה עלינו להשיג במבצע בפני עצמו עופרת חדשה. הקב"ה עזר והצלחנו לקבל בהלוואה עופרת מכמה בתי דפוס למשך כמה שבועות. נראה היה שהעבודה התחילה לזוז. עבדנו לילות כימים, וכשהקלישאות היו כבר מוכנות לדפוס, היה עלינו למצוא דרך להעבירם לבית הדפוס של האחים שולזינגער שהיה במנהטן".
"האחים שולזינגר" משתכנעים...
"הייתה זו משימה קשה מאד. לקחנו את הקלישאות על מגשים מיוחדים ונסענו. מי שהכיר את הקלישאות יודע שהשורות והאותיות אינן מהודקות זו לזו, כך שעם כל קפיצה של המכונית זזות הקלישאות ונוצר חורבן איום ונורא. וכך אכן קרה! הכול יצא מהמקום: השורות התהפכו והעמודים השתנו ונוצר בלגן גדול... כל חור בכביש הקפיץ את הרכב ועמו את בני המעיים. מה נעשה עכשיו? כיצד נצליח לסדר מחדש את השורות והעמודים?
כשהגענו לבית הדפוס של האחים שולזינגער ועמנו כל המגשים עם האותיות, רק אז הבנו את גודל החורבן שנעשה. עמיתי הרה"ת הרב ר' נחמן שי' שפירא ואני, התחלנו לסדר את העמודים מחדש ולהשיב כל דבר למקומו, ושוב מכשול על גבי מכשול. ניגש אלינו אחד ממנהלי העבודה בבית הדפוס ואמר לנו באופן חד משמעי שנעזוב את המקום מיד, בית הדפוס שייך להסתדרות העובדים, ומי שאינו חבר בהסתדרות אסור לו להתעסק בשום דבר השייך להדפסה.
"צחקנו. לתומנו חשבנו שהוא מתלוצץ עמנו, אך לתדהמתנו לא ארכו כמה דקות והבנו שהעניין רציני ביותר: בעל הבית מר שמואל שולזינגער בכבודו הגיע, ובעצמו ביקש שנעזוב את המקום. נאלצנו לעזוב בעל כורחנו, לחכות לעזרתו יתברך ולקוות שמישהו מעובדי הדפוס חבר הסתדרות העובדים יוכל להשליט סדר בבלגן.
"משמים שלחו לנו את הרה"ח הר"ר יהושע דובראווסקי [ז"ל], חסיד חב"ד יודע ספר שגם מתמצא בשיחות ומאמרי רבותינו נשיאינו. הלה היה אחד העובדים הוותיקים של בית הדפוס שולזינגער, והוא קיבל על-עצמו לסדר את המעוות ולסדר את הכול מחדש אחר ה'חורבן' שנוצר. בחסדי ה' אחר כמה ימים סודר הכול, וסוף סוף החלה ההדפסה עצמה.
"אבל 'היום קצר והמלאכה (עדיין) מרובה ובעל הבית דוחק'... במאמצים מרובים הצלחנו לשכנע את בעלי הדפוס להשאיר עובדים למשמרת שנייה ושלישית, ולהפעיל בבת אחת את כל מכונות הדפוס שברשותם למשך 24 שעות ביממה, בעוד שאנו מצדנו מנצחים ומפקחים על המלאכה.
"בעזרת השם יתברך נגמרה ההדפסה בזמן, ואת הגיליונות המודפסים הצלחנו להביא לכורך עוד לפני יום אידם. סוף טוב הכול טוב: לכבוד כ"ד טבת יום ההילולא של אדמו"ר הזקן הצלחנו לגרום נחת-רוח לכבוד קדושת אדמו"ר, ולהביא את הספר 'כתר שם טוב' מהודר בהוצאה חדשה לידי הרבי".
לקבל מבט – יש לבוא אישית!...
"כדאי לציין, כי כאשר הבאנו את העבודה לבית הדפוס שוליזנגער, הם ביקשו הבטחה שיקבלו את התשלום עבור העבודה תיכף ומיד, ושלא יצטרכו לטרוח ולנסוע לברוקלין לבקש את הכסף מה'מרכז לעניני חינוך', כנהוג בימים ההם. כמובן שהבטחתי לו.
"כשהגשתי את חשבון ההוצאות לרב חדקוב קיבלתי מנה אחת אפיים. הוא לא רצה כלל להביא בחשבון את הדחיפות שהייתה בעבודה, את השעות הנוספות ואת משמרות הלילה, שעבורן היה עלינו לשלם בכפלי כפליים. סכום כזה לא עלה על דעתו כלל, הייתכן?.. הוא רצה שאלך ואדבר עם מנהלי בית הדפוס 'האחים שולזינגער' ואומר להם שמחיר כזה 'אינו בגדר אנושי כלל'. אולם אני לא הלכתי, שכן הלא הבטחתי להם את הכסף תיכף ומיד בלי שום טענות ומענות.
"צעיר הייתי, כחצי שנה אחרי נישואי, ועוד לא היה לי ניסיון בעבודה עם הרב חדקוב. מחד, הייתי צריך לשלם עבור ההדפסה כדי לשמור על מוצא שפתי, ומאידך, לא הייתה לי החוצפה להתווכח עם מזכירו האישי של הרבי. משלא הייתה לי ברירה, לקחתי את כל החשבונות והכנסתי אותם לכ"ק אדמו"ר.
"ביום חמישי בבוקר הגיע מר שמואל שולזינגער בעצמו ל-770. הוא הסביר לי שקיבל על עצמו את הדפסת הספר לא כדי להרוויח כסף, שכן מבחינה מסחרית ה'עסק' לא היה כדאי כלל. אלא הוא נטל את הפרויקט אך ורק למען הרבי! הוא ידע שהרבי יידע להעריך ולייקר עבודה מדויקת כזו, שנעשתה עם כל הלב ובזריזות המרבית.
"הוא זכר היטב את הרבי, עמו עבד מאז בואו לארצות-הברית, והוסיף כי מטרת בואו עתה ל-770 היא, כדי לראות במו עיניו את שביעות רצונו של הרבי, ובלשונו 'צו קריגן א דאנק און אנערקענונג פון רבי'ן, דורך א קוק, מוז מען קומען פערזענדליך, אין פאסט קריגט מען עס ניט' [=לקבל תודה והוקרה מהרבי על-ידי מבט חייבים לבוא באופן אישי, כי לא ניתן לקבל זאת דרך הדואר). ואכן, בעת שהרבי נכנס לקריאת התורה, פגש במר שמואל שולזינגער ואמר לו בחיוך רחב: שלום ויישר כוח עבור הספרים. ולגבי החשבונות: תיכף אחרי קריאת התורה קבלתי את כל ההמחאות עבור כל הוצאות ההדפסה... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
