הדרך לאוסטילה שבפולין המתה מבני-אדם. רִבבות חסידים, מכל הענפים והחצרות, זרמו אל העיר. הכול היו נרגשים לקראת 'החתונה הגדולה באוסטילה', שעתידה הייתה להיערך בימים הקרובים.
זו הייתה חתונה שתסופר בדורות הבאים. סב החתן היה רבי אברהם-יהושע-העשיל מאפטה, הנודע בכינויו 'אוהב ישראל', שכונה אז 'זקן צדיקי הדור'. הכלה הייתה בתו של רבי יוסף מאוסטילה, בנו של רבי מרדכי מנשכיז (שכבר נסתלק באותה עת).
כאשר נודע כי סב החתן מתכונן להשתתף בחתונה, החליטו החסידים כי זו הזדמנות נדירה לזַמן לאירוע אחד את כל צדיקי הדור, שכן ה'אוהב ישראל' מאפטה היה מקובל על כולם.
שלוחים יצאו, הזמנות נשלחו, ובהגיע מועד החתונה יצאו כמאתיים צדיקים וראשי חסידויות בעגלותיהם ובמרכבותיהם לעבר העיר אוסטילה, מלוּוים רבבות חסידים. עדי ראייה סיפרו כי כבר מהעיירה ארודלר, הרחוקה כשמונה קילומטר מאוסטילה, הייתה הצפיפות גדולה כל-כך, עד שבקושי אפשר היה להתקדם לעבר העיר.
מנהג היה לצדיקי אוסטילה שבחתונותיהם מונה 'משמר' מיוחד של 'קוזקים'. החסידים היו מקבלים ממפקדת הצבא את כל פריטי הלבוש ה'קוזקי', ובכלל זה חרבות ורמחים. בחורים מבוגרים לבשו את בגדי הקוזקים, והם היו ממונים על הסדר בחתונה.
זה היה ביום שבו החתן בא לעיר. על-פי הנהוג יצאה משלחת של המחותנים לקבל את פני החתן עוד בטרם ייכנס לעיר, ואליהם הצטרפו מלווים רבים. שבעים ושניים 'כלי-זמרים' נסעו בראש, אחריהם כל המחותנים, ואחריהם כל העם, אנשים נשים וטף לרבבות.
בין כל אלה סובבו ה'קוזקים', על חרבותיהם ורומחיהם, כמשמר כבוד. שמחתם של החסידים לא ידעה גבולות, הם מזגו 'לחיים' לרוב, והמשקה נשפך כמים.
בדיוק אז, כשהתהלוכה עברה ליד הגשר שמעל נהר אוסטילה, הגיעה למקום מרכבתו של ציר רוסיה, שהיה בדרכו לוורשה שבפולין בשליחות דחופה. צעיר מה'קוזקים', שכבר היה שתוי למחצה, עצר בעדו באומרו, כי יידרש להמתין מפני העומס.
הציר החל להסביר לצעיר כי הוא ממהר מאוד והציג לפניו את תעודותיו. "רואה אתה?", אמר ל'קוזק', "הנני ציר רוסיה לפולין. אנא אפשר לי מיד את המעבר". הצעיר השיב לו בבדיחות דעת: "הלוא אתה אינך אלא ציר של המלך, ואילו כאן נמצא מלך ישראל בעצמו"... באומרו זאת החווה הבחור לעבר מרכבתו של הצדיק מאפטה.
עיניו של הציר כמעט יצאו מחוריהן למשמע הדברים, אולם הצעיר לא הסתפק בכך והמשיך בניגון של 'פלפול': "זוהי גמרא מפורשת אצלנו, שנאמר בה 'מאן מלכי – רבנן'. ומכיוון שהרבי מאפטה הוא זקן וראש הרבנים, הרי הוא מלך ישראל!".
דבריו האחרונים של הבחור הרתיחו את השר, אולם באותו רגע לא היה בידו לעשות מאומה ובחריקת שיניים המתין כמה שעות עד שהותר לו המעבר.
מיד בבואו לעיר הורה הציר לזַמן אליו את הרבי מאפטה. כאשר הצדיק בא אליו תיאר לפניו הציר בכעס את אשר אירע ואת דברי החסיד הלבוש כ'קוזק'. הוא הודיע לרבי כי אם לא יקבל הסבר שיניח את דעתו, יכתוב פרוטוקול שיועבר לבית המשפט.
הצדיק מאפטה התנצל ופתח בהסבר: ראשית, הבחור שעצר אותו היה שתוי בגלל שמחת החתונה, ולכן אין לייחס משמעות לדבריו. שנית, הבחור טעה בהבנת דברי הגמרא. כוונת הגמרא הייתה לתקופה שבה היה השלטון נתון בידי הרבנים הפרושים, בזמנו של הורדוס, מול הצדוקים, האיסיים ועוד. על התקופה הזאת התבטאו חכמים "מאן מלכי – רבנן". אולם הבחור פירש זאת בטעות כאילו הרבנים הם המלכים בכל מקום ובכל זמן.
דברי הצדיק מאפטה הרגיעו מעט את הציר, אולם עדיין היה מלא כעס על אותו 'קוזק' שהיתל בו ועצר בעדו מלנסוע. אמר לו הצדיק: "אכן, ראוי הבחור לעונש על מעשהו. בוא עמי ותזהה את הבחור, ואני אדאג להענישו בכל חומרת הדין. והיה אם לא יוטב משפטי בעיניך, תוכל להענישו כרצונך".
הסכים הציר. הוא עבר עם הרבי מאפטה ליד ה'קוזקים' עד אשר זיהה את הצעיר. הרבי עטה על פניו ארשת חמורה והוכיח את הבחור באוזני הציר בשפה הפולנית על מעשהו, וסיים באמרו כי בעקבות זאת ראוי הוא לעונש.
בתנועה נמרצת הסיר הצדיק מעל ה'קוזק' את עיטורי הצבא ובקול תקיף קרא: "אויס קוזק!" [=לא עוד קוזק!...]. הצדיק גם הורה שכל הנוכחים יקראו בקול: "פלוני בן פלוני ממשפחה פלונית – אויס קוזק!". עוד הוסיף הצדיק כי הצעיר לא יוכל לשמש בתפקידו עד תום ימי החתונה, עונש על התנהגותו הבלתי-ראויה.
משפטו של הרבי מאפטה מצא חן בעיני הציר, והוא לחץ את ידו בהערצה ובהוקרה, ונפרד ממנו לשלום בידידות.
מני אז נהפכה ההכרזה של הרבי מאפטה לפתגם בקרב יהודי פולין. כאשר אדם איבד תפקיד כלשהו או שירד מגדולתו היו אומרים עליו: 'אויס קוזק'... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
