בדברי הנביא ישעיה (יא,ג) מתוארת אחת התכונות המיוחדות של המשיח: "והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח". הגמרא (סנהדרין צג,ב) מפרשת את המילה "והריחו", ולפיה המשיח יחונן ביכולת לחרוץ דין על-פי חוש הריח – "מורח ודאין" (=מריח ודן). וכפי שרש"י מפרש: "שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב". וכן נאמר בזוהר (חלק ב, עח,א): "מלכא משיחא (ידון) בריחא... בלא סהדין והתראה" (מלך המשיח ידון על-פי הריח, בלי צורך בעדים ובהתראה).
תכונה זו נחשבת מהותית ומרכזית בדמותו של המשיח, ועל כך יעיד הסיפור שמובא בהמשך הגמרא, שכאשר בן-כוזיבא המלך טען שהוא המשיח, שלחו חכמים לבדקו, אם יש בו היכולת לשפוט על-פי חוש הריח, וכאשר נמצא שאין בו תכונה זו, הוברר להם שאין הוא המשיח (עם זה, הרמב"ם בהלכות מלכים אינו מביא תנאי זה, ולא כל תכונה על-טבעית אחרת, כאחד מסימני המשיח).
עצם העניין
מה הקשר בין משפט ובין ריח? עשיית דין קשורה לכאורה בחכמה ובהבנה מעמיקה, ואיזו שייכות יש בינה ובין חוש הריח? ועוד, כיצד מתבטאת מעלתו המיוחדת של המשיח בכך דווקא?
להבנת העניין, עלינו לבאר תחילה את מהותו של חוש הריח. על חוש זה אמרו חז"ל (ברכות מג,ב): "איזהו חוש שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף – זה הריח". הריח הוא חוש רוחני, זך ועדין, שמגיע היישר אל תוך הנפש וגורם לה עונג והנאה.
יתרה מזו, אדם שמתעלף מנסים לעוררו על-ידי הריח דווקא. שאר החושים אינם מתפקדים בשעה זו או מתפקדים תפקוד חלקי וחלוש, עד שאין בהם כוח לעורר את האדם מעלפונו. רק כאשר מקרבים לאפו חומר בעל ריח חריף, הריח מצליח לחדור בעד מסך העילפון ולעורר את האדם. כי הריח מגיע עד עצם הנפש, ושם לעולם אין חולשה ועילפון.
חוש הריח מתאפיין אפוא ביכולתו לגעת בשורשם של הדברים, בעצם הדבר. בכך הוא נבדל משאר החושים – הללו נותנים תמונה חיצונית וחלקית בלבד, ואילו הריח מגיע למהות האמיתית של הדבר, לעצם הדבר.
דין אמת
הדין והמשפט שנערכים בימינו מסתמכים על ראייה, שמיעת עדויות, הסקת מסקנות וכדומה. כל אלה נותנים לדיין תמונה מסויימת על המקרה, אך זו נשארת שטחית וחלקית, ולעולם אין לו ביטחון מוחלט שלא טעה בדינו. נוסף על כך, השופט בימינו אינו יכול כלל לחוש מה באמת עבר על האדם בשעה שעשה מעשה מסויים, עם אילו לחצים היה עליו להתמודד ומה התחולל בנפשו.
בכך תהיה גדולתו של המשיח – הוא ישפוט על-ידי הריח, ובאמצעותו יֵדע בדיוק את עצם הדבר. כל פרטי המקרה יהיו גלויים לפניו, דבר שימנע אפשרות שישעה לטענות שקר ועלילות כזב, ולא עוד, אלא שהוא גם יחוש בשלמות את כל הרקע והסיבות שעמדו מאחורי המעשה. חוש הריח המופלא שיינתן לו יאפשר לו לעמוד במקומו של הנידון ממש, ובכך לקיים בשלמות את הכלל שקבע הילל הזקן: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" – הוא, המשיח, יוכל לדון, כי הוא 'יגיע למקומו'.
כשיבוא לפני המשיח אדם שמוּכר לכול כצדיק, יריח אותו המשיח ויֵדע אם אכן הוא צדיק אמיתי, או שמא במעמקי נפשו עדיין מסתתר רע, גם אם זה רע נסתר ועמוק. וכנגד זה, כשיבוא לפני המשיח בעל-עבֵרה, יריחו המשיח ויֵדע את כל הרקע והסיבות שגרמו לו לחטוא, ויוכל ללמד עליו זכות, שבעצם יצרו הוא שאנסו. לכן יהיה משפטו משפט צדק בתכלית השלמות. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
