סמל התורה

"זאת חוקת התורה" (במדבר יט,ב). למה נאמר "זאת חוקת התורה" ולא "זאת חוקת הפרה"? ללמדנו שמצוות פרה אדומה היא "התורה" - היא מסמלת ומייצגת את כל מצוות התורה. שכן כל המצוות, אף השכליות, הן בעצם 'חוקים'. שורש כל המצוות הוא הרצון האלוקי שלמעלה מחכמה וטעם, אלא שבמצוות השכליות רצון זה מתלבש גם בחכמה.

(לקוטי שיחות) 

 אור עליון

העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף מטמאים בגדים. היא עצמה מטהרת את הבגדים (במדבר רבה). עבודת הפרה מעוררת גילוי אור נעלה מספירת ה'כתר'. השפעת גילוי זה על האדם הטמא חיובית והוא נטהר, אך האיש הטהור, שאינו זקוק לגילוי זה, נופל מדרגתו ונטמא. בדוגמת תרופה שמרפאה את החולה, אבל מזיקה לאדם בריא.

(אור התורה)

 סם חיים ולהפך

אף בתורה עצמה מצאנו מעין אותו דבר מופלא שבפרה האדומה, שהיא "מטהרת טמאים ומטמאת טהורים": אם "זכה" - נעשית התורה סם חיים; לא זכה - נעשית לו סם של מוות.

 (רבי דוד מלעלוב)

 נוגדת היגיון

בתורה יש ציוויים רבים אחרים שהם בלתי-מובנים ואין התורה נותנת להם טעם, כמו איסור לבישת שטענז ועוד. אף-על-פי-כן לא נאמר "חוקת" אלא בפרה אדומה בלבד, שכן מצווה זו לא זו בלבד שאינה מובנת, אלא היא מנוגדת להיגיון - "מטהרת טמאים ומטמאת טהורים".

(יבין שמועה)

 לצאת ולטהר

עבודת הפרה מחייבת יציאה אל מחוץ למחנה, והתעסקות שם עם הפרה, והמתעסק עצמו נטמא על-ידי כך, וכל זה כדי לטהר יהודי מטומאתו. עבודה זו דווקא, המבטאת ביטול על-שכלי, שמקורו ב'יחידה' שבנפש, מעוררת גילוי בחינת "יחידו של עולם".

(לקוטי שיחות)

 זו טהרתו

"ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת" (במדבר יט,יז).אמר משה: ריבונו-של-עולם, אם נטמא זה בטומאת מת, במה תהא טהרתו? לא השיבו. באותה שעה נתכרכמו פניו של משה. כיוון שהגיע לפרשת פרה אדומה, אמר לו: זו טהרתו, "ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת".

(במדבר רבה)

 זעזוע פנימי

ללמדנו שכאשר פוגשים יהודי שנטמא בחטא ועוון, עד שאינו יכול להיכנס למקדש, ל'מחנה שכינה', ולא רואים "במה תהא טהרתו", צריך הדבר לזעזע את פנימיות הלב - "נתכרכמו פניו". זעזוע זה צריך לעורר את הלב לעשות הכול כדי לטהרו מטומאתו ולהכניסו ל'מקדש'.

(שיחת-קודש)

 החינוך תלוי באם

את מצוות פרה אדומה מביא רש"י בשם חז"ל: "משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו: תבוא אימו ותקנח. כך תבוא פרה ותכפר על העגל". חינוך הילדים תלוי בעיקר באם. בהיותה עקרת-הבית היא קובעת ומנהיגה את האווירה בכל הבית. היא מעצבת את דמותם של הילדים. לכן נאמר "תבוא אימו" דווקא ולא "יבוא אביו".

(הרבי מליובאוויטש)