בפסח אוכלים בבית, אולם גם האורחים צריכים להרגיש בבית * דיוק בדברי רבותינו אם בפסח אין מכבדים ומי שרוצה ייקח, או שיש לתת לפני האורח את המיטב כדי לאפשר לו לקחת * האם אפשר להעביר לנצרכים אוכל ברמת כשרות פחותה? * רשימה רביעית בסדרת "יסודתו בהררי קודש" (המשך לגיליונות תתקסה, תתקסו ותתקעא)
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
בפסח – כל הנזהר משובח
על חג הפסח מפורש בטור (סימן תיז) ש"פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח,ו) 'לושי ועשי עוגות' ופסח היה", וענינו של אברהם הוא חסד – הכנסת אורחים.
בני אדם אינם כמלאכים, אורחיו של אברהם אבינו... ולכן נוהגים זהירות בעניין האכילה מחוץ לבית בחג הפסח (ראה 'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן עמ' סז. וש"נ). בעניין זה כותב הרבי ('היכל מנחם' כרך ג, עמ' קצג-ד):
בחג-הפסח... איש וביתו (בביתו)... שקשה ביותר להדר... בענייני פסח... במקום אחר.
וראה המסופר ב'ימי מלך' כרך א' עמ' 112.
יש לציין כאן ל'פלא יועץ' ערך חשוד:
"בחג הפסח יוכל כל אדם ליזהר שלא לסעוד חוץ לביתו ואין בזה משום יוהרא ולא משום קפידה שכבר מרגלא בפומייהו דאינשי לומר: פסח איש אצל אחיו אינו אוכל כי לא כל אדם שווים בזהירותם והמרבה ליזהר הרי זה משובח".
צורכי האורח קודמים
עם זה נחשב פסח חג של אורחים. נפתח אפוא במסקנה של הרבי בעניין הכנסת אורחים שנאמרה בהזדמנות שלא בהקשר לחג הפסח. איתא בלקוטי שיחות כרך לה עמ' 186:
הכנסת אורחים כדבעי היא שהמארח טורח בכל כוחו לספק לאורחיו את כל צרכיהם. וגם אם ספק אצלו אם ייטלו את חלקם מכל מה שהכין להם – מכל מקום מספק להם כל טוב בהרחבה.
ועוד זאת – שאין לו לערב החומרות שלו בהשתדלות בהכנסת אורחים, אם על-ידי זה יוגרע מטיב צרכיהם.
ויתירה מזו: יתכן שאורחיו יחמירו על עצמם כמותו, אבל אין ענינו להכריחם על זה כי אם להכין הסעודה בהרחבה והבחירה בידם אם להחמיר על עצמם ועד כמה.
ומסיים בשיחה:
ועל-ידי הוספה באהבת-ישראל מבטלים סיבת הגלות כו'. עכ"ל.
על-פי דברים אלו ניתן אולי לבאר דברים שהוסיף כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ במנהג חב"ד בעניין ההנהגה עם אורחים בימי חג הפסח. וכך לשון ההוספה בשיחה משנת תש"ה (ספר השיחות תש"ה עמ' 91): "בפסח אין מכבדים, אך צריכים לתת אפשרות לקחת".
כאן (כפי שציין ר"י שי' מונדשיין ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' סז) נוסף חיוב על המארח לאפשר לאורח לקחת בעצמו. בכך הוסיף כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ על הנאמר בספר השיחות תש"ג עמ' 58: "בפסח אין מכבדים באכילה ושתייה". ולפני כן בשנת תרח"ץ (נעתק בהיום יום כ' ניסן): "בפסח אין צריכים לכבד באכילה ושתייה אבל רשאי לקחת בעצמו".
כלומר, בשיחת תרח"ץ משמעות הדברים היא – שלכבד או להקפיד על שאין האורח טועם, זאת אין עושים בפסח. היינו שאין צורך ללחוץ ולהעיק, בגלל ההידורים [של האורח] בענייני הפסח, אבל לקחת לבד יכולים. ועל כך הוסיף כאמור בשנת תש"ה, שעל המארח לאפשר לאורח לקחת בעצמו. והיינו, מתאים למה שנתבאר בלקוטי שיחות (הנ"ל), ששלמות הכנסת אורחים היא להכין את הסעודה בהרחבה, והאורח יחליט איך ינהג.
והנה משנה לשנה מתקרבים לגאולה, ועל-פי זה אתי שפיר הנאמר בסיום השיחה "ועל-ידי הוספה באהבת-ישראל" – שהרי היתה זו הוספה ביחס לנאמר בשנים שקדמו לה, וק"ל.
סגולה לבנים זכרים
בכמה אגרות קודש ומענות וכו' ציין כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (אגרות קודש כרך ח, עמ' רסב):
אשר מצוה של הכנסת אורחים סגולה מיוחדת לה לבנים.
באיגרת נוספת (שם כרך יט עמ' שלג) מפורט יותר:
על-פי מאמר המגיד ממזריטש לתלמידו אדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך כשביקש אצלו [=ברכה] על בן זכר וענה לו בלשון הכתוב [=תהלים קיט] 'במה יזכה נער' (במה יִזכה לנער זכר) 'את ארחו' (על-ידי מצוות הכנסת אורחים).
לכאורה יש כמה מקורות ואסמכתאות לכך מדברי חז"ל:
א) במדרש תנחומא פרשת תצא פיסקא ב: "ויש מצוות שמתן שכרה בנים, כמו שרה שאירחה את האורחים, ושונמית על שקבלה את אלישע".
ב) ב'כד הקמח' לרבינו בחיי ערך אורחים מפורט יותר: "וכן מצינו שהמצוה הזאת של הכנסת אורחים שהפרי שלה והשכר בעולם הזה הם הבנים שכל הזהיר בה זוכה לבנים, שכן מצינו באברהם, כי מתחלה היה 'עץ יבש' בלא בנים ואחר שנטע נטיעה זו שהמשילה הכתוב לעץ זכה לבנים, ולכן נראה לו הקב"ה במקום אילנות וכו' ושם בישרו המלאך וכו' ויהיה לו בן. וכן מצינו בשונמית שקבלה את אלישע כו' ועל-ידי מדה זו כו' היה שכרה איתה שזכתה לבן והיה הבן נביא כו'".
ג) ובמדרש תנחומא על הפסוק (שמות ד, יח) וילך משה וישב אל יתר חותנו (פיסקא טז): "שני בני אדם קיבלו [=בביתם] שני צדיקים ונתברכו בשבילן ולא היה להם בנים מתחילה ומשנכנסו לבתיהם נתן להם הקב"ה בנים, לבן ויתרו... משנכנס יעקב לביתו [=של לבן] נתברך בנכסים ובבנים... ומשנכנס משה לביתו [=של יתרו] נתברך והיה לו בנים".
ד) ובגמרא ברכות סג, ב: "פתח ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש 'ויברך ה' את עובד אדום (הגתי) בעבור ארון האלקים' והלא דברים קל-וחומר: ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כיבד וריבץ לפניו כך – המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו – על-אחת-כמה-וכמה. מאי היא ברכה שברכו? אמר רב יהודה בר זבידא זו חמות וח' כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד וכו'".
ה) ובספר דברי מאיר – להרה"צ וכו' רבי מאיר מפרימישלן – מובא שהדבר רמוז בפסוק (ויגש מז, כג) "הא לכם זרע" – ראשי תיבות: הכנסת אורחים לכם זרע – מהווה סגולה עבורכם לזרע (חייא וקיימא).
ו) וב'ספר המידות' להר"נ מברסלב ערך הכנסת אורחים אות ג: "הכנסת אורחים מזכה את האשה לבנים".
ז) ושם חלק ב' אות ב: "סגולה להחזיר לאשה כו' על-ידי הכנסת אורחים".
ח) ושם ערך בנים אות עח: "מי שהצדיק נעשה אכסניה אצלו, נתברך בבנים".
יצוין, כי במקצת המקורות מדובר על הכנסת אורחים רגילה וגם בזמן מועט, ולאו דווקא צדיקים, ובמקצתם מדובר על: א) הכנסת אורחים ממושכת, ב) צדקת האורחים ("שני צדיקים ונתברכו בשבילן"), ג) תלמיד חכם.
מאידך חידוש יש במדרש שאפילו לבן ויתרו (שלא היו צדיקים בעצמם כלל ועיקר) נתברכו בשכר זה.
ופרט נוסף חשוב: מאמרו של הרב המגיד ממזריטש נאמר כלפי "בן זכר" דווקא – דבר המודגש במדרש תנחומא (שמות) בו מסופר שלבן ויתרו היו להם מתחילה בנות ואחר-כך בזכות הכנסת אורחים של הצדיקים נתברכו בבנים זכרים.
האורחים יבחרו!
ונסיים בשאלה הלכתית שהתעוררה אצל כמה וכמה שלוחים, ופרסמתי את תשובתי עליה ב'הערות וביאורים אהלי תורה' (גליון תתצד, ז' אדר ראשון – ש"פ תצווה תשס"ה, עמ' 59-58), אם כי אינה שייכת לפסח אך יש לפושטה על-פי דברי הרבי הנ"ל, כדלהלן:
שאלה: בכמה ערים באה"ק ת"ו הוקמו בשנים האחרונות על-ידי שלוחים ועסקני אנ"ש ודומיהם או גופים אחרים של יראי ה' שומרי תורה ומצוות – בתי תמחוי, מעין בתי 'הכנסת אורחים', שבהם מאכילים כל דכפין, נזקקים ודומיהם באכילה שתייה וכו'.
חלק מהמזון וכו' מסופק לבתי חסד אלו מאולמות או מלונות בהם הכשרות היא מינימלית (כגון רבנות מקומית או רבנות ראשית) ולאו דווקא 'מהדרין'. ועל כך יש המערערים כי בכגון דא עלולים להכשיל את אלה המהדרים לאכול מהדרין ('גלאַט' וכיו"ב) – וכמה הסתפקו אם מותר להמשיך בפעילות כזו?
מענה: פשוט לכאורה שאם יש כאלה שלדידם הכשרים אלו אינם מספקים, יש להדגיש זאת ולהעירם על כך, שלא ייכשלו כו'.
אך בנוגע לכלל – ראה לקוטי שיחות כרך לה עמ' 186 (הנזכר למעלה): "הכנסת אורחים כדבעי היא שהמארח טורח בכל כוחו לספק לאורחיו את כל צרכיהם... ועוד זאת – שאין לו לערב החומרות שלו בהשתדלותו בהכנסת אורחים, אם על-ידי-זה יוגרע מטיב צרכיהם...
"ויתירה מזו: יתכן שאורחיו יחמירו על עצמם כמותו, אבל אין ענינו להכריחם על זה כי אם להכין סעודה בהרחבה, ובחירה בידם אם להחמיר על עצמם ועד כמה".
ואולי ניתן לומר שמקור לכך במשנה מפורשת במסכת דמאי פ"ג מ"א: "מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניה דמאי... גבאי צדקה – ...גובין סתם ומחלקין סתם, והרוצה לתקן – יתקן".
ופסק הרמב"ם (הלכות מעשר פרק י, הלכה י"א): "מותר להאכיל את העניים ואת האורחים דמאי, וצריך להודיעם. והעני עצמו והאורח, אם רצו לתקן מתקנים".
ועיין במפרשי המשנה באריכות. רמב"ם הלכות ברכות פרק א' הלכה כ'. הלכות שבת פרק כ"ה הלכה י"ט. פיהמ"ש שבת פי"ח מ"א. סמ"ג עשין קלה. ועוד.
לוותר לטובת האורח
וראה גם שולחן-ערוך יורה דעה סי' קיב (ס"ה):
"יש אומרים שמי שיש בידו פת או שיש פלטר ישראל, ויש פלטר עובד כוכבים עושה פת יפה ממנו או ממין אחר שאין בידו של פלטר ישראל, מותר לקנות מפלטר עובד כוכבים במקום שנהגו היתר בפת של פלטר דכיוון דדעתו נוחה יותר בפת פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו הרי זה כפת דחוקה לו".
ושם (סעיף יג): "מי שאינו נזהר מפת של עובד כוכבים שהיסב אצל בעל הבית הנזהר מפת של עובד כוכבים ועל השולחן פת ישראל ופת של עובד כוכבים היפה משל ישראל, יבצע בעה"ב מן היפה ומותר בכל אותה סעודה בפת של עובד כוכבים".
ומלשון השולחן ערוך משמע עוד יתירה מזו – שבעל הבית צריך לוותר על הידורו לטובת האורח.
[ולהעיר ממה שכתב הבית-יוסף בסט"ו שם, ובהגהת הרמ"א שם אף שמסיים "ואין ללמוד מכאן לשאר איסורין"]. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
