הפצת המעיינות חוצה תמהר את הגאולה
מבואר בכמה מקומות, שכללות עניין הגלות קשור עם עבודת הבירורים – בירור רפ"ח ניצוצים כו', ו"כשיוגמרו הבירורים יבוא משיח במהרה בימינו אמן".
ועל-פי זה צריך להבין: כיצד אומרים שעל-ידי העבודה של "יפוצו מעיינותיך חוצה" פועלים את ביאת משיח צדקנו – הרי עניין זה תלוי בשלימות וגמר בירור הניצוצות, ומה שייך זה להפצת מעיינות פנימיות התורה?!
והביאור – שזהו החילוק שבין עבודה באופן של מלחמה לעבודה באופן של שלום:
העבודה בבירור הניצוצות, היא באופן של מלחמה – שהרי הניצוץ קדושה טמון ונסתר בדבר הגשמי ("ער איז פארשטעקט ערגעץ וואו"), ויש צורך להילחם עם ההעלם וההסתר, להסירו ולבטלו, ואז יכולים לברר ולזכך את הניצוץ, ולהעלותו לקדושה. ומכיוון שזוהי עבודה באופן של מלחמה – דורשת היא יגיעה רבה ואריכות זמן כו'.
ולעומת זאת, ישנה דרך נוחה ומהירה יותר – הפצת המעיינות חוצה, שעבודה זו היא באופן של שלום, היינו, שאין צורך כלל במלחמה עם המנגד, כי כאשר "מעיינות" פנימיות התורה באים באופן של "הפצה" במקום ה"חוצה" – הרי זה שוטף ("עס שוויינקט אראפ") בדרך ממילא את כל הדברים המעלימים ומסתירים, ואז נפעל בדרך ממילא גם עניין בירור הניצוצות...
האמור לעיל אודות מעלת העבודה באופן של שלום – הוא גם אחד הטעמים לגודל ההשתדלות וה"שטורעם" בתקופה האחרונה בעניין קביעת עיתים לתורה, שיש להשתדל ביותר וביותר לפעול על יהודים רבים ככל האפשרי שיקבעו עיתים לתורה, וזאת – מבלי הבט על מעמדם ומצבם בענייני יהדות.
והעניין בזה – כאמור לעיל שיש ב' אופני עבודה:
ישנה עבודה באופן של בירור מלמטה למעלה, שמתעסקים לבטל את העניינים שמעלימים ומסתירים על מהותו הפנימית והאמיתית של היהודי.
אבל ישנה עבודה באופן של המשכה מלמעלה למטה – שמוסיפים ומרבים בהפצת התורה, אשר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", ובפרט פנימיות התורה, אשר "לית תמן לא קשיא כו' ולא מחלוקת כו'", ועל-ידי זה מתבטלים בדרך ממילא כל ענייני העלמות והסתרים, ומתגלה מהותו הפנימית והאמיתית של כל אחד ואחד מישראל, ש"רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות את כל המצוות ולהתרחק מן העבירות", ושוב אין צורך בעבודה ויגיעה מיוחדת לפעול עליו בנוגע לכל ענייני יהדות, תורה ומצוותיה.
(משיחת שבת פרשת וישלח, י"ד בכסלו ה'תשמ"ה; התוועדויות ה'תשמ"ה, כרך ב, עמ' 805-806 – בלתי מוגה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
