חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:03 זריחה: 6:48 כ' בתשרי התש"פ, 19/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

תלוי מה עושים בעץ
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאויטש, מעובד ע"י צ. לבנוני
מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1338 - כל המדורים ברצף
ההורים דורשים יותר יהדות
חדש על המדף
תלוי מה עושים בעץ
תמימות
עצה נכונה
אין זמן לחטוא
שפט ושילם
יועצים במקום שוטרים
תפקיד ההורים לעודד הצלחה
איסור הלנת שכר

בפרשתנו מופיע האיסור: "לא תיטע לך אשרה, כל עץ, אצל מזבח ה' אלוקיך". הקב"ה אסר לנטוע עצים באזור המזבח ובית-המקדש. עם זה, לעצים היה מקום נכבד בעבודת המקדש ובבניינו. העץ שימש לבניין המקדש (שהרי בית-המקדש היה בנוי מאבנים ומעצים), ועל המזבח הונחו 'עצי המערכה', שעליהם הקריבו את הקרבנות.

מכאן אנו למדים שיש שני סוגים של 'עץ' – יש סוג שהוא דבר שלילי ואסור, ויש עץ שהוא דבר חיובי ונחוץ.

המן והעץ

בגמרא מופיע העץ כמקורו של המן הרשע. הגמרא שואלת: "המן מן התורה מניין?", והיא משיבה שהמן מרומז בפסוק שאמר הקב"ה לאדם הראשון: "הַמִן העץ (אשר ציוויתיך לבלתי אֲכָל ממנו אכלת)".

כמו-כן מצאנו שהאריז"ל מייחס את מותם של צדיקים ל'עץ'. כך הוא מפרש את הפסוק "וכי יהיה באיש חטא משפט מוות והומת, ותלית אותו על עץ": כשיהיה איש צדיק, שאין לו משפט מוות, מכיוון שלא עשה רע ולא חטא, ובכל-זאת 'והומת', "ותלית אותו על עץ" – תלה את מיתתו ב'עץ', עץ הדעת, שגזר מיתה על כל בני-האדם.

שימוש מותר

שני ההיבטים האלה שבעץ קיימים גם בעץ פרי בימינו. המשנה אומרת: "הנוטע לסייג ולקורות, פטור מן הערלה". כלומר, מי שנוטע עץ כדי שישמש גדר או כדי לעשות ממנו קורות לבניין – אין איסור ערלה חל על פירותיו. הרמב"ם מסביר: "שהדבר תלוי בדעתו של נוטע".

וכך גם בעץ הדעת, שכאשר אדם הראשון אכל את פירותיו בשעה שהדבר נאסר – זה נעשה מקור המוות והחטא, אולם אף באותה שעה היה אפשר להשתמש בו 'לקורות', לבנות ממנו בית, שעליו נאמר "תפארת אדם לשבת בית" – זה בית-המקדש. כי הכול תלוי בדעתו של האדם ובשימוש בדבר. לכן יש עץ שנאסר בבית-המקדש ויש עץ שחייב להיות בבית-המקדש.

למה לדחות

מזה יש ללמוד הוראה בעבודת האדם, שכל המניעות והעיכובים שיהודי נתקל בהם באשר להנאה מענייני העולם הזה, אין הפירוש שהדברים האלה אינם שייכים כלל ליהודי (שכן אילו באמת לא היו שייכים אליו, לא היה הקב"ה גורם לאדם להיתקל בהם), אלא שיש דברים שאפשר להשתמש בהם 'לקורות', ויש דברים שנועדו 'למאכל'.

אם יהודי יחשוב שכל מטרת הדברים הגשמיים היא 'לקורות' – לבנות מהם מקדש לקב"ה – יקבל אותם מיד, ויוכל להפיק מהם את התועלת הרצויה. לעומת זה, אם יחשוב משבה שאינה רצויה ('למאכל') – הדבר יידחה לשלוש שנים, כמו איסור 'ערלה'. ועל זה נאמר הפתגם: חסיד הוא פיקח, ובידעו שסוף-כל-סוף יצטרך לעשות את הדבר, אינו דוחה זאת למחר, אלא עושה אותו היום!

(תורת מנחם כרך מד, עמ' 232) 


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)