נושאים נוספים
	התקשרות 944 - כל המדורים ברצף
	"אחת שאלתי" – התבטלות מוחלטת המעוררת המשכה בלי גבול
	כל המלכים נכללים במשיח
	על הסנהדרין (ומסכת סנהדרין)
	כל האומר דבר בשם אומרו
	פרשת שופטים
	תפילה לילדים / עוד בעניין הזמנה בשבת

כל בעל השפעה בסביבתו עליו ללמוד מהסנהדרין, שלא המתינו במקומם עד שייגשו אליהם אלא יצאו לערי ישראל ללמדם עניינים של מעשה בפועל * מדוע היו צריכים לקשור עצמם ב"חבלים של ברזל" דווקא? * הטעם לבחירת כ"ק הריי"צ מסכת סנהדרין ב'חלוקת הש"ס' * ומדוע נקרא שם בית דין הגדול, וכן שם המסכת, בשם לע"ז?!

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בתוקף ובזריזות

יותר מפעם אחת הזכיר הרבי, בהקשר של "ואשיבה שופטיך כבראשונה", אחד מייעודי הגאולה, את שלילת הרעיון של חידוש הסנהדרין בימינו. הרבי הדגיש כי זה ייתכן רק כאשר תחזור השכינה לטבריה (ראה ראש השנה לא,ב. רמב"ם הל' סנהדרין פי"ד הי"ב), שלאחר מכן יקויים היעוד "ואשיבה שופטיך כבראשונה". ראה שיחת ערב ראש חודש מנחם אב תשל"ו (שיחות קודש תשל"ו כרך ב' עמ' 526), וכבר הקדשנו בעבר מאמר מיוחד לנושא במדור זה.

אמנם בד בבד הרבה הרבי לדבר על תפקיד הסנהדרין והלקח לימינו.

"שהיה להם לסנהדרין גדולה לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם כו' ויחזרו בכל עיירות ישראל וילמדו את ישראל", נאמר ב'תנא דבי אליהו רבה' פרק יא. ולכאורה: למה חבלים של ברזל דווקא? – מסביר הרבי (פורים תשי"ט – תורת מנחם כרך כה עמ' 128):

שלולי חגירת חבלים של ברזל היו מתעייפים ולא היה להם כוח לחזר בעיירות ישראל, ורק על-ידי-זה – חגירת חבלים של ברזל – היינו שעומדים בתוקף של ברזל שלא להתפעל מעייפות הגוף, מצליחים לילך ולחזר בכל עיירות ישראל וללמדם תורה ומצוות.

ובהזדמנות אחרת (יום ב' דחג השבועות תש"מ, שיחות קודש תש"מ כרך ג' עמ' 237) אמר:

הצורך ב"חבלים של ברזל" – הוא כדי שזה יסייע בזריזות, על-דרך מה שנאמר ביציאת מצרים "מתניכם חגורים" דבר שהוסיף לחיפזון כו'. וגם: בפשטות חגורה שאינה של ברזל יכולה להיקרע במהלך נסיעה ארוכה.

[וכן ביאר הרבי בי"ג תמוז תשכ"ט (שיחות קודש תשכ"ט כרך ב' עמ' 268): היה צורך בחגורה שתחזיק מעמד זמן רב, וכן נסיעות רחוקות כו'].

לצאת ולהשפיע

תפקיד הסנהדרין הוא – (ש"פ תזריע, פ' החודש תשד"מ, התוועדויות תשד"מ כרך ב' עמ' 1359) – למצוא את אותו יהודי שנמצא במעמד ומצב בלתי-רצוי, ולקרבו לענייני תורה ומצוותיה. יחד עם זה צריכים לזכור תמיד שעניין ה"שחרות" שרואים בו, אין זה אלא מפני "ששזפתני השמש", ומפני ש"בני אמי נחרו בי", אבל הוא מצידו – רצונו האמיתי לקיים את כל המצוות.

ובאחרון של פסח תשח"י (תורת מנחם כרך כב עמ' 274) אומר הרבי:

הסנהדרין אינם צריכים לחכות עד שיבואו ישראל אליהם לבקש תורת ה' מפיהם, אלא עליהם לסבב בערי ישראל, ולחגור עצמם בשלשלאות של ברזל, דבר המביא לזריזות, בכדי שיספיקו להיות ביותר עיירות... לכן כל אחד ואחד שיש לו השפעה על סביבתו, על מכריו, או גם על איש יחיד, עליו לחגור עצמו בשלשלאות של ברזל, ולהדריכם בדרך התורה והמצוה.

"ועל-ידי שהרבנים מארי דאתרא מאירים את המקום (העיר, השכונה) באור התורה (ובפרט – באופן שמלכתחילה לא יהיו סכסוכים וכו') הרי על-ידי-זה נעשה שלום בעולם – שלום (כפשוטו) בין איש לרעהו כו' כולל גם הפירוש הפנימי שבזה – שלום ביני ובין עולמי, כנ"ל" – אמר הרבי בשנת תשמ"ו (לקוטי שיחות כרך כח עמ' 256), ובהערה 23 ציין: "להעיר מתנא דבי אליהו רבא פרק יא.." (המקור הנ"ל שיוצאים הסנהדרין בחבלים של ברזל כו').

ללא מסיבות קבלת-פנים

ביום שני של חג השבועות תש"מ (שיחות קודש תש"מ כרך ג' עמ' 237) אמר הרבי:

כמובן וגם פשוט ש"ויחזרו בכל עיירות ישראל" אין הכוונה שכולם נסעו יחד, אלא קבוצות של שנים-שלושה... ודווקא על-ידי עבודה זו (שלכאורה בכך נחסר מעוצמתם כשאינם בלשכת הגזית) מגיעים הם לתכלית השלימות.

"ואז – בדרך ממילא לא היו מגיעים לעניין של ספק, ובוודאי לא לעניין של עונש, שאז נקראים הסנהדרין "קטלנית" (ראה מכות ז, א) רחמנא-ליצלן.." (פורים תשי"ט – תורת מנחם כרך כה עמ' 129).

וכך הסביר הרבי את הביטוי "חבלים של ברזל", בשבת פרשת חיי שרה תשל"ו (שיחות קודש תשל"ו כרך א' עמ' 206):

כוונת חז"ל להדגיש שהסנהדרין לא נסעו באווירונים וחיכו למסיבות "קבלת פנים", סעודות כבוד כו', נשאו דרשה ומיד חזרו למקומם – אלא הם הלכו ממקום למקום התייגעו והזיעו... וכל מאמץ ויגיעה לא מנעו מהם לעשות את תפקידם...

עוד ציין שם הרבי שבחלק מהמקומות שבהם ביקרו הסנהדרין שימשו שם רבנים, וממילא לא היה מתפקידם של הסנהדרין להתערב בפסקי-דינים וכו', אלא לעורר את הציבור לעניינים של מעשה בפועל, והסנהדרין, להיותם 'פנים חדשות', הרי מטבע בני אדם נשמעים לדבריהם והם מחזקים אותם כו'.

מסכת העוסקת במנהיגים

בשיחת יו"ד שבט תשל"ה בלתי מוגה (שיחות קודש תשל"ה עמ' 350, מובאת כאן כפי שעובדה בראש הספר 'אוצר חידושים בש"ס' סנהדרין, קה"ת תשנ"ט) נאמר:

נודע לי כמה פעמים (אף שהדבר לא היה מפורסם), שכ"ק מו"ח אדמו"ר בעת השתתפותו ב"חלוקת הש"ס", היה מקבל על-עצמו לימוד מסכת סנהדרין.

וזאת בנוסף לשאר סדרי לימודו ובכלל היה לומד [ש"ס] על הסדר וכו'.

אחד הביאורים שיש לומר להנהגה זו: מצד מעמדו ומצבו של כ"ק מו"ח אדמו"ר כמנהיג וכו', נדרש הענין של "בי מלכים ימלוכו", וכן השתקף הדבר גם בתורה, שהמסכת שקיבל על עצמו ללמוד היתה סנהדרין, אשר – א) רוב הענינים שבמסכת זו קשורים עם הלכות סנהדרין, ועד כדי כך, ששמה של כל המסכת הוא סנהדרין – שהם "עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל" (רמב"ם הלכות ממרים פרק א' הלכה א', וראה סנהדרין פו, ב במשנה). ב) רוב ועיקר דיני המלך מבוארים במסכת זו.

עד כאן תוכן דברי קדשו. ושוב איתא כדברים הללו בשיחה מוגהת (ספר השיחות-תשנ"ב כרך ב' עמ' 490 הערה 141):

כ"ק מו"ח אדמו"ר היה לוקח בחלוקת הש"ס מסכת סנהדרין (כן נהג ברוב השנים שראיתי, וכפי שהיה רושם על כרטיסו). ויש לומר שזהו בהתאם לעניינו של נשיא ורועה ישראל, שהוא מורה דרך לכל בני דורו על-פי הוראות התורה, ולכן המסכת "דהוי זהיר ביה טפי", היא סנהדרין, שענינם – מורי הוראה.

ספרים על המסכת

הרה"ג ר' אברהם סופר (שרייבר) תלמיד-חכם חשוב מגזע ה'חתם סופר', מהדיר ספרי הראשונים, היה מקורב לרבי, שהראה לו חיבה יתירה (במדור זה פורסם בעבר אודותיו, וראה גם ספר 'ששון שמן מחבריך' בערכו (כרך ג עמ' 214 ואילך)).

בשנת תשכ"ח הוציא לאור הנ"ל את הספר 'תוספות חכמי אנגליה' על מסכת סנהדרין; בחורף תשל"א (כנראה לאחר שביקר ב'יחידות') הואיל הרבי לכתוב "הערות בחופזי" (מקצתן נדפסו בלקוטי שיחות כרך כא עמ' 476 ואילך, וחלק בכרך ח"י עמ' 455, ובשלימות – אגרות קודש כרך ז"ך עמ' קלח-קלט).

על אחת ההערות בנושא מעמד הלויים מיהר הרב סופר לכתוב לרבי, מה שחכם אחד העיר על דברי הרבי ומסר את תוכן דבריו; הרבי מיהר להשיב לו באיגרת מיוחדת מכ"ז ניסן תשל"א (אגרות-קודש שם עמ' קמ).

אחד הספרים שהיה הרבי משתמש בו, ובכמה וכמה מקומות ציין אליו, הוא ספרו של המהדיר הרה"ג ר' ראובן מרגליות – 'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין (ראה אגרות-קודש כרך כח עמ' ערב-ג; וראה גם אגרות-קודש כרך ז"ך שם).

בירור לשון אומות העולם

בעת שיחתו של הרבי בעת ביקור הרבנים הראשיים בארץ-הקודש שליט"א בשנת תשמ"ט (התוועדויות תשמ"ט כרך ג' עמ' 140 ואילך), הצביע הרבי על דבר פלא בנוגע לקביעת השם 'סנהדרין', שלכאורה שמם בלשון הקודש הוא 'שופטים' ו'דיינים', ואילו 'סנהדרין' הוא שם לע"ז, ולמה לא קבעו שמם בתורה-שבעל-פה בלשון הקודש אלא בלע"ז?!

הגאון רבי מרדכי אליהו (זצ"ל) הזכיר כי 'סנהדרין' נוטריקון "שונא הדור פנים", אך הרבי מבהיר כי עניין זה הוא בדרך הרמז, אבל פשוטו של השם 'סנהדרין' הוא בלע"ז ('מועצה' – בלשון יוון (כפי שמביא הערוך בערכו)).

שוב מעיר הגר"מ אליהו שגם שם העיר 'טבריה' מקורו בלע"ז 'טיבריאס' ואף-על-פי-כן דרשו חז"ל ש"טובה ראייתה".

על כך מגיב הרבי, שכאשר מדובר בשם עיר הקשורה בהנהגת המדינה ושטרות כו' אין זה פלא כל כך שמשתמשים גם בשם לע"ז; עיקר הפלא הוא בנוגע לשם 'סנהדרין', שם בתורה (תורה-שבעל-פה), 'מסכת סנהדרין' (שבה עצמה מופיעים השמות 'דיינים' ו'שופטים'), כולל גם ב'משנה תורה' להרמב"ם, ספרו היחידי שכתב בלשון הקודש, "בלשון ברורה ודרך קצרה", ובכל זאת משתמש בשם 'סנהדרין' – 'הלכות סנהדרין', ולא הלכות דיינים או שופטים וכיוצא-בזה.

הגאון רבי אברהם שפירא (זצ"ל) הזכיר מדברי הירושלמי לגבי חשיבות פסקי-דין בבית דין של מטה ואפילו בנוגע לעניינים של חלק לעולם-הבא, והרבי הגיב על-כך:

עניין זה הובא במסכת סנהדרין (ירושלמי סנהדרין פרק יו"ד סוף הלכה ב') ספרן של רבנים. אבל השאלה היא, כאמור, למה נבחר שם בלעומת-זה.

הרבי הוסיף לציין שכללות השימוש בלשונות של אומות-העולם, כמו הגמרא (שרובה ככולה נכתבה) בלשון ארמי, קשורה בהפיכתם לטוב, שעל-ידי זה נעשה הבירור והזיכוך בלשונות אומות העולם (ראה גם התוועדויות תשמ"ט שם עמ' 104 שולי הגיליון להערה 25).

מסכת סנהדרין

וכך הרבי ביאר בשיחת יו"ד שבט תשל"ה (הדברים הובאו בלקוטי שיחות כרך טו"ב עמ' 213-212 הערה 52):

ויש-לומר שזה שנקבע בגמרא כל דיני סנהדרין מבית-דין של שלשה עד בית-דין של ע"א במשנה אחת, לרמז תוכנם של סנהדרין, שענינם שיהיו סמוכין איש מפי איש עד משה רבינו (רמב"ם ריש פרק ד' מהלכות סנהדרין), היינו שהם המשך וענין אחד, וזה מרומז בזה שכל סוגי סנהדרין (משלושה עד שבעים ואחד) הוא במשנה אחת.