פרשת פינחס
הרבי מהר"ש אמר פעם בילדותו, בדרך הצחות:
הפרשיות חוקת ובלק מחוברות לפעמים, וכמותן הפרשיות מטות ומסעי; ואילו פרשת פינחס אינה מחוברת לא לבלק ולא למטות. זאת משום שפינחס 'דוקרני'...
(מפי השמועה)
והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (כה,יג)
פינחס שלא ברצון חכמים... בקשו לנדותו, אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (ירושלמי סנהדרין ספ"ט)
פינחס העמיד בסכנה לא רק את גופו (שכן בני שבט שמעון היו עלולים להרגו) אלא אף את נשמתו (שהרי החכמים ביקשו לנדותו), ובלבד שתוסר חמתו של הקב"ה מעל ישראל ותיפסק המגֵפה.
כיוצא בזה אנו מוצאים אצל הבעל-שם-טוב ותלמידיו, שלא אחת הפקירו את העולם הבא שלהם למען טובתו של יהודי שני.
(לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 320)
תחת אשר קינא לאלוקיו (כה,יג)
פינחס קינא לכוח האלוקי שבני-ישראל ניצלו לרעה כאשר נהו אחרי בנות מואב.
מבואר בחסידות שכוח ההולדה הוא בעצם כוח אלוקי (בהיותו כעין כוח הבריאה יש מאין, שהוא בחיק הבורא בלבד), אלא שיכולת אלוקית זו ניתנה אף לבשר ודם.
(לקוטי שיחות כרך ח, עמ' 153)
ויכפר על בני-ישראל (כה,יג)
שעד עתה לא זז, אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים (ספרי)
מה נשתנה חטא פעור משאר חטאי בני-ישראל, שהוא זקוק לכפרה תמידית?
אלא המשמעות הפנימית של חטא פעור היא החשבת תענוגי העולם ועשייתם עיקר, ומידה זו מצויה בקרבנו תמיד.
(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1327)
ובני קורח לא מתו (כו,יא)
בכל דור ודור קיימים יורשיו של קורח וממשיכי דרכו.
(ספר השיחות תש"א, עמ' 138)
עולה תמיד (כח,ג)
קרבן התמיד, המסמל את כללות הקרבנות, היה עולה, שהוא "כליל לה'".
לומר לך: אם רצונך להגיע לדבקות אמיתית (קרבן מלשון קירוב), עליך לעבוד את עבודתך "כליל לה'" – שלא על-מנת לקבל פרס.
(מהתוועדות י"ב בתמוז ה'תשד"מ. התוועדויות תשד"מ כרך ד, עמ' 2180)
* * *
קורבן עולה, שהיה "כליל לה'", רומז לביטול מוחלט להקב"ה; ו"עולה תמיד" מורה שביטול זה הוא תמידי, במשך כל היום.
ובעבודת האדם: מיד בראשית היום מבטאים ביטול מוחלט להקב"ה על-ידי אמירת "מודה אני", וביטול זה מטביע את חותמו על כל היום.
(לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 940)
זה האשה אשר תקריבו לה'... את הכבש אחד תעשה בבוקר (כח,ג-ד)
פתח הכתוב בלשון רבים ("תקריבו") וסיים בלשון יחיד ("תעשה").
מסביר כ"ק אדמו"ר הזקן:
קול הכבש מעורר רחמים, ומשמעותה של הקרבת הכבש בעבודת האדם היא – התעוררות רחמים על הנשמה, שירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. הפסוק פותח בלשון רבים, שכן זו חובתו של כל יהודי ויהודי.
ואולם התעוררות זו באה על-ידי מוח הדעת, דהיינו התבוננות מעמיקה בגודל הירידה. לכן מופנה הציווי על העשייה בפועל אל משה רבנו, שהוא ממשיך את בחינת הדעת בנשמות ישראל, כמבואר בחסידות.
(לקוטי תורה במדבר עמ' עח)
את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים (כח,ד)
הן בתקופות של 'בוקר' בחיים, תקופות מאושרות, הן בתקופות של 'בין הערביים', תקופות קשות – יש להתמיד בעבודת הקרבנות, קירוב לה' ודבקות בו יתברך.
(מהתוועדות י"ב בתמוז תשד"מ. התוועדויות תשד"מ כרך ד, עמ' 2182)
עולת תמיד העשויה בהר סיני (כח,ו)
"עולת תמיד" – זו התשוקה התמידית של הנשמה לצאת מן הגוף ולחזור אל שורשה ומקורה האלוקי (בלשון החסידות: "אהבה מסותרת").
"העשויה בהר סיני" – אהבה זו נקבעה בכל נשמה יהודית על-ידי ההתגלות הנעלית של מעמד הר סיני.
(אור-התורה במדבר עמ' א'קנו)
עולת תמיד העשויה בהר סיני (כח,ו)
כאותן שנעשו בימי המילואים (רש"י)
מעלתם המיוחדת של ימי המילואים היא, שמשה שימש בהם ועשה את כל העבודות. על-ידי שמשה התחיל להקריב את עולת ימי המילואים 'פתח את הצינור' ועורר את כוח הביטול שבכל יהודי, שיוכל תמיד להגיע לעבודת "עולה" – "כליל לה'".
(לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 234)
אשה ריח ניחוח לה' (כח,ח)
מפרש הרב המגיד ממזריטש:
"אִשה" – כאשר אדם עובד את ה' בחמימות ובהתלהבות ('אש'), הרי זה "ריח ניחוח לה'".
(אור-תורה במדבר עמ' נ)
ביום השמיני עצרת תהיה לכם (כט,לה)
כל ההמשכות והגילויים שנמשכו בחג הסוכות בבחינת מקיף – נקלטים בקליטה פנימית בשמיני-עצרת ("עצרת" לשון עצירה וקליטה).
(לקוטי תורה דברים עמ' עו)
פר אחד איל אחד (כט,לו)
אמר כ"ק אדמו"ר המהר"ש:
'שור' ו'עז' הם שני מופעים של הנפש הבהמית.
שור – הוא שור תם ושור נגח; עז – תוקף וחוצפה. ויש גם 'שור' ו'עז' בקדושה (הלעומת זה של שור ועז של הנפש הבהמית), אך אלה (שור ועז) אינם 'סחורה מיוחלת'; זה אדם בעל 'ציפורניים', דוקרני.
ואילו 'פר' ו'איל' – אף שהם מאותו סוג בהמות של שור ועז – עומדים הם בדרגה נעלית יותר; מורגש בהם ה'אחד'.
זהו "פר אחד איל אחד".
(ספר השיחות ת"ש, עמ' 53) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
