על הפסוק "איש איש כי תשׂטה אשתו" אומרים חז"ל: "אין אדם עובר עבֵרה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". המילה "תשׂטה" היא גם מלשון שטות, והדבר בא ללמדנו שכל חטא נובע מרוח-שטות שנכנסה באדם.
כוונת חז"ל היא שכל עבֵרה, גם קלה ביותר, נובעת מרוח שטות, ואילו זו לא הייתה נכנסת באדם, לא היה חוטא אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים. שכן יהודי, בעצם מהותו, רוצה להיות קשור עם הקב"ה ואין הוא רוצה להיפרד ממנו אפילו לשעה קלה. החטא יכול להתרחש רק כאשר נכנסת בו רוח שטות שמכסה ומסתירה את הרצון האמיתי שלו.
דימוי מדוייק
אך אם התורה מבקשת ללמדנו שכל חטא נובע מרוח שטות, מדוע בחרה לומר זאת דווקא בחטא חמור ביותר? לכאורה היה עליה לגלות זאת בעברה קלה, כדי להבהיר שאפילו חטא קל לא היה מתרחש אילולא רוח שטות שנכנסת באדם? מכאן שיש קשר מיוחד בין העניין של "איש כי תשטה אשתו" לבין האפשרות שיהודי יחטא ויעבור על רצון ה'.
הדין של "איש כי תשטה אשתו" חל על אישה נשואה בלבד. כלומר, חומרתו הגדולה של החטא נובעת מהיותה 'אשת איש'. לכן זה הדימוי המדוייק ביותר לחטא שיהודי חוטא כלפי הקב"ה. חומרתו של החטא היא מפני שבני-ישראל הם בבחינת 'אישה' לקב"ה, והם נחשבים 'אשת איש'.
האיסור נובע מהייחוד
יש דברים שאינם נחשבים חטא כאשר הם נעשים על-ידי אומות-העולם, אבל הם אסורים בתכלית על יהודי. למשל, כשאומות-העולם מאמינות בכוחות עליונים מלבד הבורא, כל עוד הן מאמינות שהקב"ה הוא 'אלוקי האלוקים' – אין זה נחשב מרידה בקב"ה. ואילו אצל יהודי, גם אם הוא מאמין בקב"ה, אבל מייחס עצמאות לכוח כלשהו – זו עבודה זרה.
כך מוסבר גם בזוהר שהטעם שאיסור אכילה של שקצים ורמשים חל דווקא על יהודים, בעוד אכילתם מותרת לאומות-העולם, נובע מייחודם של בני-ישראל. דווקא מפני מעלתם המיוחדת אין הם יכולים לסבול אפילו פגיעה קלה בקדושתם.
'בעל' גם בזמן הגלות
לכן כל חטא הוא בבחינת "איש כי תשטה אשתו". הקב"ה הוא כביכול ה'בעל' ובני-ישראל הם ה'אישה'. הזיקה הזאת עומדת בתוקפה גם בזמן הגלות, שכן בני-ישראל טוענים כלפי הקב"ה: "מה לבעל על אשתו לאחר גירושין", והקב"ה משיב על כך: "אֵי זה ספר כריתות אמכם אשר שִלחתיה".
כלומר, לכאורה יכולים יהודים לטעון שהגלות מעידה שהקב"ה כביכול 'התגרש' מאיתנו. משיב הקב"ה: איפה הגט שנתתי לכם? הלוא "להחליפם באומה אחרת חס-ושלום אי-אפשר". גם בזמן הגלות נשארים בני-ישראל בבחינת 'אשתו' של הקב"ה. לכן כל סטייה קלה מרצון ה' חמורה כל-כך, ויהודי לא היה חוטא אילולא רוח שטות שנכנסה בו.
(תורת מנחם כרך ז, עמ' 316) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
