נתינה וקבלה

חג השבועות נקרא 'זמן מתן תורתנו' ולא 'זמן קבלת תורתנו', משום שנתינת התורה הייתה בשווה לכל ישראל, אבל קבלת התורה איננה שווה אצל כל אדם מישראל; כל אחד ואחד מקבל את התורה לפי ערכו ולפי השגותיו.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

כוח לכל הדורות

"וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור" (שמות כ,א). עשרת הדיברות נאמרו לכל ישראל, והוספת המילה "לאמור" באה לרמז על נתינת כוח מיוחדת שניתנה במעמד זה לנשמות ישראל לדורותיהם.

(ספר המאמרים קונטרסים)

נקי מכל חטא

בכל חג התורה מזכירה בתוך הקרבנות שיש להביא גם שעיר חטאת, אולם בחג השבועות אין המילה 'חטאת' נזכרת. משום שבחג השבועות, יום קבלת התורה, כל אחד ואחד מישראל הוא בבחינת 'גר', שהוא כ'קטן שנולד', וקטן שנולד נקי מכל חטא וחטאת.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

הרב יכול למחול

בראש-השנה הקב"ה הוא בבחינת 'מלך', וגם כשהוא רוצה למחול על כבודו אינו יכול, כביכול, שהרי "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול"; אבל בחג השבועות הקב"ה הוא בבחינת 'רב', ורב שמחל על כבודו, כבודו מחול. לכן ביום הזה צריך הקב"ה למחול ולסלוח לנו על כל החטאים והעוונות.

(קדושת לוי)

אחוזות ודבוקות

עשרת הדיברות מתחילים ב'אנוכי ה' אלוקיך', ומסתיימים ב'כל אשר לרעך'. ללמדנו שהמצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו אחוזות ודבוקות זו בזו, ולא ייתכן קיום לאלו בלי אלו.

(עיטורי תורה)

כוח לעבודה עצמאית

בדיבר הראשון במתן תורה נאמר "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ,ב). בזה ניתן לבני-ישראל הכוח לעבודה הרוחנית של 'יציאת מצרים' – שיוכלו לצאת מהמְצָרים ומהמגבלות שלהם בכוח עצמם ועל-ידי עבודתם.

(לקוטי דיבורים)

עולם, שנה, נפש

"והר סיני עשן כולו" (שמות יט,יח). 'עשן' ראשי-תיבות 'עולם, שנה, נפש': 'עולם' מייצג את המקום, וזו הוראה שיש ללמוד תורה בכל בית ובכל מקום. 'שנה' הוא מישור הזמן – להרבות בשיעור הזמן המוקדש ללימוד התורה. 'נפש' – חיוּת, להוסיף באיכות הלימוד, שהלימוד יהיה בחיוּת יותר, וממילא האדם יבין וישיג בעומק יותר.

(לקוטי שיחות)

נחרתה האמונה

מהיום הבהיר האמיתי הראשון, כאשר ה' יתברך הביא אותנו למעמד הר סיני, ונתן לנו את התורה הקדושה ואמר – "אנוכי ה' אלוקיך", מאותו יום נחרתה בנפש בני-ישראל האמונה הפשוטה שכל המתרחש אצל כל יהודי, בכל מקום שהוא, הכול בהשגחה פרטית.

(ספר השיחות ת"ש)