חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:23 זריחה: 6:07 כ"ה באב התש"פ, 15/8/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מבצע תפילין
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות 931 - כל המדורים ברצף
'חדש' – מוכרח מן התורה
לא 'חידוש' של ליובאוויטש
מבצע תפילין
פרשת במדבר
הלכות ומנהגי חב"ד

שייכותם המיוחדת למבצע תפילין של שלושה הצדיקים הקשורים בחג השבועות * מה הערך והתכלית בהנחת תפילין לאדם שאינו שומר תורה ומצוות * בכוח התפילין – "אפילו 'מדליה' יתנו הגויים...", אמר הרבי * על מתקן הסורגים שזוּכָּה בהנחת תפילין על-ידי הרבי עצמו, ועל הדרכים לשכנע אדם שאינו מעוניין להניח * תוספת לרשימות רבות שהוקדשו למבצע

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

כמו עניבה...

מעשה ביהודי שהחל את התקרבותו ליהדות ב'יחידות' אצל הרבי. הרבי דיבר עמו על הצורך בזיכוי כל יהודי במצוות, ואין זה משנה באיזה מצב הוא. הרבי המשיל את המצוות לעניבה המייפה את האדם.

שאל הלה: מהו העניין להניח תפילין ליהודי שאינו שומר מצוות, הלוא דומה הדבר להלבשת עניבה לאדם שאינו לבוש?

השיב לו הרבי: אדרבה, אדם בלי בגדים ששמים עליו עניבה – כך ישים לב שאינו לבוש, וירוץ מיד להתלבש. והנמשל מובן. ('בסוד הפרשה' חוברת הכנה למרצה, תשס"ט, פרשת בא, עמ' 20).

מדליה בזכות תפילין

כך התבטא הרבי בהתוועדות בשנת תשכ"ט (שיחות קודש תשכ"ט כרך ב, עמ' 416):

מה שנדרש לעשות זה רק להניח תפילין, ואז יקויים "ויראו ממך" שהגויים גם יעניקו מדליה (אם הדבר נדרש) – מצב של "ברוך תהיה מכל העמים".

בהתוועדות שבת-קודש פרשת וארא תש"מ התבטא הרבי בין השאר:

יש מי ש"תואנה הם מבקשים" וטוענים שאף פעם לא ראו את הרבי עומד ב'טיימס סקווער' ומניח תפילין עם יהודים, למרות שהרבי בעצמו תובע את זה. ואם-כן למה עליהם לעסוק ב"מבצע תפילין"?..

אלא עניין זה נפעל על-ידי שפועלים בשליחותו, ו"שלוחו של אדם כמותו".

מה שאומר... עושה

הסיפור הבא פורסם מפי השמועה בשנת תשנ"ט ('תשורה' וויכנין, ח' אדר תשנ"ט עמ' כו):

אל ביתו של אחד מאנ"ש בניו-יורק בא מתקין סורגים. בעל-הבית שאל את המתקין אם הניח תפילין באותו יום. הלה השיב בשלילה והוסיף: רק פעמיים במשך ימי חיי הנחתי תפילין. פעם ראשונה כשנעשיתי בר-מצווה ופעם שנייה כשהוזמנתי להתקין סורגים בביתו של רבאיי שניאורסון. הוא שאל אותי אם הנחתי תפילין, עניתי שלא, והוא הוציא תפילין והניח איתי...

משה, דוד והבעש"ט – והתפילין

בשיחות רבות של חג השבועות ביאר הרבי את שייכותם של שלושת האישים הקשורים ליום זה, והם: משה רבנו (ש"קיבל תורה מסיני"), דוד המלך (שכדברי חז"ל – נפטר בעצרת) והבעל-שם-טוב (שיום ההילולא שלו ביום זה).

בשנת תשל"ד, בהתוועדות ש"פ נשא (שיחות קודש תשל"ד כרך ב, עמ' 178), הסביר הרבי כיצד קשור 'מבצע תפילין' בשלושה צדיקים אלו:

בנוגע ל"מבצע תפילין" שיש לו שייכות מיוחדת למשה רבינו, שכן משה ביקש מהקב"ה "הראני נא את כבודך" – ונענה "וראית את אחורי ופני לא יראו", ואמרו רז"ל (וכן הובא בפירוש רש"י על התורה – שמזה משמע שזה דבר המובן גם למי שבדרגת "בן חמש (שנים) למקרא") – "שהראה לו הקב"ה קשר של תפילין".

כלומר, תשוקתו של משה היתה לראות את בחינת "כבודך" ("פני") – את התפילין של ראש (של הקב"ה), עליהן נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך", אם כי לפועל ראה [רק] את הקשר של תפילין ("וראית את אחורי").

אבל באמת יש לומר שמשה זכה גם לגילוי בחינת "פני", אלא שבגלוי היה זה באופן של ידיעת השלילה ("לא יראו"), אבל על-פי הידוע שבנוגע לידיעת הקב"ה (שהוא למעלה מהשגה ואין שייך להשיג את מהותו בשום אופן) הרי ידיעת השלילה היא תכלית שלימות הידיעה (וכמאמר הידוע: תכלית הידיעה שלא נדעך); נמצא אפוא, ששייכותו של משה לתפילין דמארי עלמא היא (לא רק מצד תשוקתו לזה, אלא גם) מכיון שנתגלתה לו בחינה זו באופן דשלילה.

בהמשך דבריו (שם עמ' 185 ואילך) דיבר הרבי על הקשר לדוד המלך:

עניין התפילין קשור גם בדוד המלך ע"ה. שהרי הקשר של תפילין זהו דלי"ת, שמורה על ספירת המלכות (עליה נאמר "דלותי" שמוסב על דוד), וכן בפשטות על דוד נאמר "דם לרב שפכת" שהיו לו מלחמות, והרי בנוגע לניצחון במלחמה נוגע הענין של תפילין, כמדובר כמה פעמים מה שאיתא בהלכות קטנות להרא"ש שהנצחון במלחמה באופן של "וטרף זרוע אף קדקד" הוא על-ידי הנחת תפילין על הראש והיד, כך נפעל ה"טרף"; כמו כן מודגש ענין זה (של הקשר בין הנחת תפילין לניצחון המלחמה) בהלכה שאחד מהחוזרים מעורכי המלחמה הוא – מי ששח בין תפילין של יד לתפילין של ראש.

והביאור (הפנימי) בזה:

תפילין של ראש מסמלות את המוח, ותפילין של יד – את הלב. ונדרשת זהירות שההשגה של המוח תפעל על הלב, ולא תתעכב על-ידי מיצר הגרון. כלומר, יש מציאות שהמוח כדבעי והלב כדבעי וצריך לדאוג שלא יהיה מה שימנע את הקשר שביניהם ולשעבדם לה' (וכן לשלול מצב של טמטום המוח והלב). ולכן על-ידי תפילין נדרש "שעבוד הלב והמוח", כי לא די בהבנה והשגה אלא נדרש שעבוד שלמעלה מהשגה, והשעבוד קשור [והוא מצד] המלכות שהיא עניינו של דוד.

שמכל זה מובנת השייכות של דוד (שענינו היה ללחום מלחמות, מה שאין כן שלמה, שבנה את בית-המקדש) לעניין (מבצע ו)מצוות תפילין.

ופרט נוסף בזה (שם עמ' 184-185):

אצל דוד יש שני קצוות: מחד, תכלית הביטול כדומם ("אם לא שיוויתי ודוממתי"), ומצד שני, מלכות – התפשטות בכל התוקף; וב' קוין אלו נמשכים (על-ידי דוד) אצל כל יהודי:

מחד נדרשת קבלת עול, וזה נוגע לפועל. כאשר צריך להניח תפילין, הדבר הראשון הנדרש הוא "נעשה ונשמע" – הנחת תפילין מיד, ואת ההסברה יֵדע אחר-כך. מה גם כאשר הזמן הוא לפני שקיעת החמה והוא עדיין לא הניח תפילין, אז אין השעה כשרה לשבת ולהסביר לו, אלא יש לומר לו: דוד המלך דורש ממך קבלת עול, ולכן לך והנח תפילין (ואת ההסברים תשמע אחר-כך)...

והשייכות לבעל-שם-טוב (שם עמ' 192 ואילך):

כידוע, אחד העניינים המודגשים במצוות תפילין הוא "וקשרתם לאות על ידך (ואחר-כך) והיו לטוטפות בין עיניך". וכן הוא סדר הנחתן – "כשהוא מניח, מניח של יד ואחר-כך מניח של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", וכפסק-דין הרמב"ם (הלכות תפילין פ"ד ה"ה).

ומבואר הטעם בזה שעבודת אנשים פשוטים קבלת-עול (המרומזת בתפילין של יד) היא נעלית (וקודמת במעלה) מעבודתם של בעלי מוחין בידיעת והשגת התורה. ומזה שייכות מיוחדת ל"מבצע תפילין" עם הבעל-שם-טוב – שכן הוא גילה את מעלת הפשיטות והתמימות שבאנשים פשוטים.

עשה 'טובה' וקיים מצוה!

בהתוועדות ש"פ במדבר תשמ"ב (התוועדויות תשמ"ב כרך ג' עמ' 1054- 1055) התייחס הרבי לשאלה מעניינת המתעוררת מפעם לפעם אצל העוסקים בזיכוי הרבים: האם מותר וראוי לגשת ליהודי ולומר לו "עשה לי (באופן אישי) טובה" וקיים מצווה פלונית?

ובכן, הרבי משיב על כך דברים ברורים ומתייחס למצוות תפילין במיוחד. וכך נאמר בשיחה:

יכול הוא לפנות אל הזולת ולבקש ממנו שיעשה לו טובה ויקיים מצווה מעשית, כדי שהוא (המשפיע) יוכל לקבל את התורה ב"זמן מתן תורתנו".

והרי רואים בפועל שיש יהודים כאלה שאין דרך אחרת לפעול עליהם שיקיימו מצווה מעשית – אלא על-ידי הסברה הנ"ל, שעל-ידי-זה עושים הם 'טובה' ליהודי שמבקש מהם לעשות זאת!

הוא אמנם מסתכל עליו (על המשפיע [=מבקש הבקשה]) בתור אדם בלתי נורמלי, "פתי יאמין לכל דבר", אבל מאידך – חייבים להתחשב גם עם 'פתי', ולכן כאשר מבקש הוא שיעשו לו 'טובה' ויקיימו מצווה מעשית, או ילמדו פסוק בתורה וכיוצא בזה, באמרו שזהו ענין הנוגע לחייו ממש – כי הוא מאמין שהתורה היא חיינו (וניכר עליו שהוא אכן מתכוון לכך ברצינות, בלי כל חשבונות אחרים) – ודאי שצריכים למלא את מבוקשו ולעשות לו 'טובה' זו!

ואף-על-פי שקיום מצווה באופן האמור הרי זה "שלא לשמה" – הרי סוף-כל-סוף לפועל קיים את המצוה (דהנחת תפילין, וכיוצא בזה) בפועל ממש, והמעשה הוא העיקר!.. וגם יקבל שכר על קיום המצווה...

בסיום הדברים הללו אמר הרבי:

שכל העניינים האמורים לעיל יקוימו בפועל ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב!...

המעשה הוא העיקר!

בהזדמנות אחרת ('מורה לדור נבוך' כרך ג, עמ' 49) כתב הרבי ליהודי (תרגום חופשי מאנגלית):

למותר לומר שאני מוכרח לחלוק עליך ביחס למה שאתה מזכיר במכתב, שלמרות כתיבתי אליך בנוגע לצורך להניח תפילין וכו', אתה מרגיש שתהיה זו צביעות מצידך לנהוג כך, מאחר שלא תעשה את הדבר לשמו, אלא בגלל מניע לא כשר, היינו למען בתך.

אני יכול רק לצטט את מה שנכתב בספרים הקדושים של תורתנו לפני אלפי שנים, דבר שאמיתותו הוכחה במשך הדורות. והוא, שאף-על-פי שלכוונה בעשיית מצווה יש משמעות חשובה מאוד, בכל זאת הדבר העיקרי הוא המעשה עצמו, ולא משנה מהי הכוונה...

המכתב נכתב בשנת תשכ"ה, כאשר היהודי פנה אל הרבי בבקשה לברכה בעבור בתו. הרבי תבע ממנו להניח תפילין, והלה הגיב כי יהיה זה "שלא לשמה"..

בהמשך המכתב האריך הרבי בצורך לקיים מצוות מעשיות ולא די בלהיות "יהודי טוב בלב" וכו'.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)