סנדר ומרדכי הרימו כוסיות 'לחיים' ואיחלו זה לזה 'מזל וברכה', להצלחת העסקה החדשה. הנתונים שהציג מרדכי, הסוחר הנודע והממולח מבוקרסט שברומניה, לסנדר, יהודי אמיד מהעיירה אראד, היו מפתים. סנדר נתן את אמונו באיש, שלשל לידיו את הכסף, וציפה לרווחים.
עברו שבועות וחודשים. סנדר המתין בקוצר-רוח לידיעה כלשהי ממרדכי. עם הזמן החלו הספקות לכרסם בלבו. זה היה כל כספו, ומי יודע אם פעל נכון כשהשקיע את כל רכושו בעסקה הזאת?
יום אחד נשמעו דפיקות על דלת ביתו של סנדר. האיש שבפתח הודיע לו: "מרדכי פשט את הרגל. כספו וכספך, וכספם של כל לקוחותיו, ירדו לטמיון. הוא עצמו נעלם". הזר יצא, מניח את סנדר המום.
האיש פרץ בבכי מר: "מאדם אמיד, הנותן לאחרים, נעשיתי עני ואביון". הוא התקשה להכיל את הבושה, והסתגר בביתו. ידידיו הטובים לא נתנו לו מנוח. הם הציעו לו לצאת ולהיות רוכל בכפרים ובעיירות שבהם אין מכירים אותו. כך תיחסך ממנו הבושה והוא ישתכר מעט לפרנסת ביתו. קיבל סנדר את עצת חבריו ויצא לדרך.
בעיירה גרוסוורדיין שכן באותה עת רבי ישראל מוויז'ניץ, בעל 'אהבת ישראל'. כשמו כן היה, קיבל כל יהודי באהבה והרעיף עליו את שפע ברכותיו. החליט סנדר להיכנס אל הרבי ולקבל את ברכתו בדרכו החדשה. הרבי קיבלו בסבר פנים יפות ובירכו בהצלחה מופלגת.
לא עבר זמן רב וסנדר ראה בהתממשות הברכות. הוא הצליח מאוד במרכולתו, קנה בזול ומכר ברווח נאה, ומספר לקוחותיו גדל והלך. במרוצת הזמן החל לסחור גם עם הגויים, מכר לרבים מהם בהקפה, ואחת לכמה חודשים היה בא אליהם לגבות את החובות.
דבקותו של סנדר בבעל 'אהבת ישראל' מוויז'ניץ התחזקה. אחת לחודש היה שב לביתו, משאיר לאשתו סכום נאה לפרנסת הבית, ושוב יוצא למסע. בכל נסיעה כזאת היה הולך לגרוסוורדיין ונכנס אל הצדיק.
ביקורו האחרון התנהל בדרך שונה מן הרגיל. הרבי קרא את הפתקה שהגיש לו, ובה בקשותיו, אך לא מיהר להשיב. בעיניים חודרות הביט בסנדר זמן-מה, ולבסוף אמר: "שתינצל מידי הגויים". סתם ולא פירש.
לא היה לסנדר קצה חוט להבין את כוונתו של הצדיק, וגם לא היה לו פנאי להתבונן בדבר. לא עברו ימים רבים ודברי הרבי נשכחו ממנו.
באחד מסיבובי גביית החובות בא סנדר לעיירה פלוטניצ'ה. לעת ערב ניגש עייף ומזיע לאחרון שבבעלי החוב, אנטוני האיכר. האיש קיבל את פניו בחיוך ואמר: "כבר יורד הלילה, ואתה נראה תשוש ועייף. שכב לישון כאן ומחר בבוקר אשלם לך את חובך".
סנדר לא רצה ללון בבית שיש בו אבזרי פולחן נוצריים, והתחמק בתירוץ שהבית קטן ולא יהיה להם נוח להלינו שם. אנטוני דחק בו והציע לו לישון באסם שבחצרו, שם בחר גם בנו, תאודור, מצע נוח על הקש. עייפותו של סנדר גברה עליו. הוא נענה להצעה והלך לשכב במקום שהוצע לו, ליד בנו של האיכר.
סנדר ניסה לישון אבל השינה נדדה ממנו. הוא ידע כי אם לא יישן, לא יצליח לעמוד במטלות הצפויות לו ביום המחר. לבסוף סבר כי אולי המקום שבו שכב לישון אינו נוח לו. הוא שאל את בן האיכר אם יסכים להחליף איתו מקום. הצעיר נענה, וחיש מהר שקע בשינה עמוקה.
אך לסנדר ההחלפה לא הועילה כלל. כשנוכח כי לא יצליח לישון, החליט לקום ולצעוד אל העיירה הסמוכה, שבה היה אמור לפגוש עוד לקוחות. את חובו של אנטוני יגבה בדרך חזרה.
גם לאנטוני היו 'נדודי שינה'. באותה שעה החל להסיק את התנור בביתו. לשאלת אשתו ענה בקוֹר-רוח כי הוא מתכוון להרוג את היהודי ולהשליך את גופתו לתנור, כדי שלא יישארו סימנים. האישה נבהלה, אך אנטוני הסביר לה כי יש כסף רב ברשות היהודי, וכך ייטלו את הכסף וגם ייפטרו מהחוב.
אומר ועושה ויצא בחושך וחרבו בידו אל האסם. הוא ידע בדיוק היכן שכב סנדר לישון, ובהינף יד הטיל את החרב על האיש הישן והרגו. הוא גרר את הגופה אל תוך הבית ואז פתאום ראה את פני ההרוג: בנו, תאודור!
"מה עשית?! רצחת את בננו!", פרכה האישה את אצבעותיה. הוא התגונן וטען כי הדבר נעשה בשגגה. ריב קולני וסוער פרץ ביניהם.
באותו זמן צעד סנדר לעבר העיירה השנייה. שוטרים שראו אותו חשדו שהוא גנב. הוא סיפר להם מי הוא והיכן לן בלילה, והשוטרים לקחוהו עמהם לבית האיכר, כדי לאמת את דבריו. בהגיעם אל הבית שמעו מאחורי הדלת את קולות הריב בין האיכר ובין אשתו. האיכר זעק כי כוונתו הייתה להרוג את היהודי והבן נהרג בטעות. עכשיו עליהם לטעון שהיהודי האורח הרג את בנם...
לא עברו דקות אחדות ואנטוני נכבל באזיקים ונלקח בידי השוטרים. הם אמרו לסנדר כי שיחק לו מזלו שתפסוהו. אילולי כן היו מאמינים לאנטוני, וסנדר היה יושב במאסר על רצח הבן.
סנדר נשא עיניו לשמים והודה לה'. או-אז נזכר פתאום במילותיו של הצדיק: "שתינצל מידי הגויים"... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
