חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:33 זריחה: 6:32 ו' בתשרי התשפ"א, 24/9/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הזכות באה מלמעלה
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאויטש, מעובד ע"י צ. לבנוני
מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1321 - כל המדורים ברצף
לא כל אמת צריך לפרסם
יש חדש
הזכות באה מלמעלה
לא לנקום
כשהאדם 'חי'
יום אמיתי
הבן האובד
שלילת המחלוקת
ספר-התורה שחזר מהשבי הירדני
חמץ אחרי הפסח

לאחר מותם של שני בני אהרון, נדב ואביהוא, ניחם משה רבנו את אהרון אחיו ואמר: "יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך".

ואכן, מוסבר בתורת החסידות שמותם של בני אהרון נבע מצימאון-יתר של נפשם אל הקב"ה, עד שנשמתם פרחה מגופם. הם היו מלאים אהבה עזה ביותר אל הקב"ה, וכלתה נפשם לצאת ממגבלות הגוף ולהתאחד עם האין-סוף האלוקי, ועקב זאת מתו. על כך אמר משה לאהרון: "עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך".

צערו של רבי עקיבא

עם זה, התנהגות כזאת נחשבת חטא, משום שהאדם נשלח אל העולם הזה דווקא כדי לבררו ולזככו. אמנם צריך להיות בו צימאון עצום אל הקדושה, אך עליו לדעת את הגבול ולהימנע ממצב של יציאת הנפש, משום שמוטלת עליו חובה למלא את רצון הקב"ה ולחיות בעולם הזה הגשמי, כדי לעסוק כאן בתורה ובמצוות.

על-פי זה מתעוררת שאלה על רבי עקיבא. הגמרא מספרת שכאשר הרומאים הוציאו אותו להורג אמר: "כל ימיי הייתי מצטער... מתי יבוא לידי ואקיימנו". כלומר, הוא הצטער כל ימיו על שאין באפשרותו להשיג את המעלה הגדולה של מסירות-נפש על קידוש השם, ועכשיו הוא שמח שזכה לכך. ולכאורה על מה השמחה, בשעה שרצון ה' הוא שהאדם יחיה בעולם הזה ולא ימות?

נכנס ויצא בשלום

לכאורה היה אפשר לתרץ שרבי עקיבא היה מאותם יחידי סגולה שעמדו בדרגה רוחנית גבוהה ביותר, שהיה מותר להם להינתק מענייני העולם הזה. למשל, בן-עזאי, שמסר את עצמו לחלוטין לתורה, עד שנמנע מלשאת אישה ומלהוליד בנים (אף-על-פי שזו מצווה מהתורה). בני-אדם בדרגתו רשאים להתנהג כך, ואם-כן, אולי גם רבי עקיבא היה מאותם יחידי סגולה.

אולם למעשה מצאנו שרבי עקיבא ייצג קו הפוך מזה של בן-עזאי, ועליו נאמר "נכנס בשלום ויצא בשלום". כלומר, הוא ידע להתעלות לדרגות העליונות ביותר, ועם זה לשוב אל התכלית של בירור העולם הזה. לכן הוא נעשה בסיס התורה שבעל-פה ש"כולהו אליבא דרבי עקיבא".

מותר להשתוקק

אבל ההבדל העיקרי הוא בין מה שהאדם עושה מצד עצמו ובין מה שמזמנים לו מלמעלה. עבודת האדם מצד עצמו צריכה להיות בשאיפה למלא את התפקיד שהוטל עליו כאן בעולם הזה, אך הוא יכול להשתוקק שיזַמנו לו מלמעלה מצב של עלייה בבחינת מסירות-נפש.

וזה מה שאמר רבי עקיבא: "כל ימיי הייתי מצטער... מתי יבוא לידי ואקיימנו". הוא לא חשב לעשות זאת מעצמו, אלא השתוקק שהדבר יבוא לידיו מלמעלה, וכאשר זכה לכך – שמח על הזכות שניתנה לו להתעלות לדרגת הדבקות העצומה שעל-ידי מסירות-נפש על קידוש השם.

(תורת מנחם כרך לט, עמ' 396)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)