אלה היו הימים האפלים של המשטר הקומוניסטי. יהודים שומרי תורה ומצוות נרדפו. כל סממן דתי שימש עילה להיטפל לאיש ולהאשימו ב'חתירה' תחת השלטון והחוק. רבים נאסרו או הוגלו לסיביר לשנים רבות.
ר' בצלאל שיף, חסיד חב"ד המתגורר כיום בירושלים, סיים לימודי משפטים באוניברסיטה בטשקנט שבאוזבקיסטן. לצורך ההתמחות נתקבל לעבודה במחלקת עבריינות נוער בפרקליטות הממשלתית.
זמן-מה קודם לכן נשלח למשימה בהרי הקרפטים. במהלך שהייתו שם ביקר במפעל מקומי, ואחד העובדים משך את תשומת-ליבו. הם החליפו ביניהם מבטים והחלו לשוחח. התברר שהאיש יהודי ושמו אברהם סקבלו, רואה-חשבון במקצועו.
השניים התיידדו. אברהם הזמין אותו אל ביתו, הראה לו את המניין החשאי המקומי, ואף עשה לו היכרות עם כמה מהמתפללים. בימי שהייתו בקרפטים נפגש לעיתים קרובות עם סקבלו והם נעשו ידידים נאמנים.
לפני שובו של בצלאל לטשקנט נפרד בחמימות מידידו החדש והזמין אותו להתארח אצלו, בביתו שבטשקנט.
עברו שנתיים, ואברהם בא לביקור. זה היה בשנת תשכ"ה (1965). כשנפגשו מחדש הייתה שמחתם גדולה. בכל ימי שהייתו של אברהם בטשקנט התארח בביתו של בצלאל. הוא אמר לבצלאל כי אף שיש לו קרובי-משפחה בעיר, הוא מעדיף להתארח אצלו. עם זה, כדי שקרוביו לא ייפגעו אם ייוודע להם ששהה בטשקנט ולא התארח אצלם, יתארח ביום האחרון אצלם, וכך יסברו שבא לביקור קצר בלבד.
כך עשה אברהם. קודם שעזב את ביתו של בצלאל סיכם איתו כי ייפגשו לפרידה בנמל-התעופה, קודם טיסתו בחזרה.
בצלאל בא לנמל-התעופה בשעה היעודה. הוא הבחין בידידו העומד ליד קרובי משפחתו, אך כשהתקרב אליהם נחרד. אחת מקרובות המשפחה לא הייתה אלא הממונָה הישירה עליו, סגנית התובעת הראשית. הוא ניסה לעמוד בצד, אך אברהם קרא לו והציג אותו לפני קרובי-משפחתו.
בשלב מסויים לקח בצלאל את אברהם הצידה ושאל בחשש: "מה סיפרת להם עליי?". אברהם אמר לו כי התעורר ויכוח ביניהם אם עדיין יש ברוסיה צעירים שומרי שבת ומקיימי מצוות. האישה טענה שאין כיום צעירים כאלה, ואילו הוא טען שיש. לכן הציג לפניה את בצלאל, להוכיח לה כי אכן יש כאלה...
ליבו של בצלאל נפל. "מה עשית?!", התמרמר, "אני אבוד עכשיו". אך את הנעשה אין להשיב. בצלאל ידע כי לימודיו ועבודתו נתונים בסכנה. היה ברור לו כי מעכשיו לא יוכל עוד לבקר בבית-הכנסת ולהשתתף בהתוועדויות החשאיות. הלוא זה היה תפקידה של הפרקליטה – לשים יד על צעירים מסוגו...
ביומיים הבאים לא העז לחזור לעבודתו. לאחר מכן הבין שלא יוכל עוד להתחמק, וקיווה לטוב. להפתעתו גילה כי הפרקליטה דווקא מסייעת לו בכל מיני דברים שהתקשה בהם. למשל, קודם לכן היה עליו לחפש תירוצים בכל שבת וחג כדי להשתמט מעבודה, ואילו עכשיו הממונָה עליו דאגה שלא יצטרך לעבוד בשבת.
לקראת חג-הפסח פנתה אליו הפרקליטה ושאלה חרש אם יוכל להשיג בעבורה מצות. "בוודאי", ענה בצלאל, "כמה את צריכה?".
"שלושים וחמישה קילו", באה התשובה. בצלאל פקח עיניים תמהות. הלוא זו כמות אדירה! האישה הסבירה מיד כי היא זקוקה למצות בעבור כל קרובי משפחתה, שאמנם הם קומוניסטים אדוקים, אבל לא יוותרו על מצות בפסח...
בצלאל סיכם עם האישה כי אחד מידידיו יביא את המצות אל ביתה. חלוקת המצות נעשתה על-ידי חסיד שהשתחרר לא-מכבר ממאסר ב'עוון' פעילות דתית. מצבו הכלכלי היה בכי-רע, וחלוקת המצות סיפקה לו הכנסה יפה, אף שהייתה כרוכה בסכנה. בצלאל מסר לו פתק ובו כתובתה של האישה.
האיש לקח את המצות ועלה במדרגות הבניין. הוא נקש בדלת וזו נפתחה. כשראה את האישה העומדת בפתח, החוויר כסיד. זו הייתה התובעת שהתייצבה נגדו במשפט וגרמה למאסרו!
הוא ניסה להתעשת ופנה אל הדלת השנייה, כאילו טעה בכתובת, אולם האישה לא הרפתה. "את מי אתה מחפש?" שאלה. "זה בסדר, אני אמצא", מלמל. אך היא דחקה בו: "אני מכירה את כל דיירי הבניין, אמור-נא לי את שמה של המשפחה שאתה מחפש"...
לא נותרה לו ברירה והוא נאלץ להודות שנשלח אל ביתה, אך התנצל כי ככל הנראה זו טעות. "לא, אין זו טעות", אמרה האישה, "היכנס בבקשה". כשנכנס הביתה שאלה האישה אם הביא בעבורה מצות. הוא נשם לרווחה, והלך אל המכונית כדי להעלות לה את המצות. האישה הודתה לו בחמימות ושילמה לו ביד נדיבה.
כמה ימים אחר-כך פגש את בצלאל הרב מרדכי קוזלינר, שסידר לאותו חסיד את העבודה במאפייה. הוא כמעט הנחית עליו סטירת לחי וגער בו: "איך עשית לחברנו דבר כזה? הלוא הוא היה יכול לקבל שבץ על מפתן הדלת בראותו מולו את התובעת"...
כמה שנים אחר-כך עלה שיף לארץ. סגנית התובעת, סוֹפה חובקין שמה, עלתה אף היא לאחר זמן לארץ, והיא מתגוררת באשקלון.
(מפי ר' בצלאל שיף) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
