חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:31 י"א בכסליו התש"פ, 9/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ההכנה למתן תורה: להשפיע על עוד יהודי
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות 916 - כל המדורים ברצף
ההכנה למתן תורה: להשפיע על עוד יהודי
השלב האחרון בדור האחרון
ראש השנה לאילנות
פרשת יתרו
הרבנית חיה-מושקא נ"ע
הלכות ומנהגי חב"ד

ההכנה למתן תורה עוברת דרך ביטול כל עניין של ספק לגבי תורה ומצוות – על-ידי ההתמסרות להיות "אנשי משה" כראוי * העצה היא לא להילחם בספק, אלא שהיהודי יהיה עסוק כל-כך, עד שלא יהיה אפשר לבלבלו * סמיכות יציאת מצרים (בשלח) ליתרו מלמדת, שלמרות הצורך בבריחה ממצרים, אסור לשכוח על היהודי השני, אלא לפעול גם עליו להתקרב למתן-תורה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. על הפסוק "וישמע יתרו גו'" – בהתחלת הפרשה בשבוע הבא – פירש רש"י (ומקורו בגמרא ובמדרש1): "מה שמועה שמע ובא . . מלחמת עמלק", שזהו טעם סמיכות הפרשיות: "וישמע יתרו גו'" עם "מלחמה לה' בעמלק מדר דר"2.

וזוהי התחלת הפרשה של מתן תורה, היינו, שהדרך למתן תורה – שבאה על-ידי הודאת יתרו, כדאיתא בזהר3 – היא על-ידי ההקדמה של "מלחמת עמלק", שעל-ידי זה נסללה הדרך ללמוד אפילו ל"כהן מדין" לעזוב ארצו ונחלתו, לבוא למדבר, ולקבל שם תורה נצחית, על כל הדורות ועל כל המקומות.

וגם עניין זה מהוה הוראה נצחית עד לדורות האחרונים בעקבתא דמשיחא, כדלקמן.

ב. וביאור העניין:

איתא בחסידות4 ש"עמלק" בגימטריא "ספק". ועל זה נאמר5 "ראשית גויים עמלק", כי ה"ספק" הוא הראשית וההתחלה לכל עניינים המבלבלים.

וזוהי ההוראה הכללית מהקדמת מלחמת עמלק למתן תורה – כולל גם מתן תורה שבכל יום, כמרומז בנוסח ברכת התורה: "נותן התורה", לשון הווה6 – שכאשר מתעורר אצל יהודי איזה ספק בנוגע לענייני תורה ומצות ועניני אלקות, צריך לבטל את הספק (כדלקמן בפרטיות), ואז יוכל – מתוך מנוחת הנפש – ללמוד תורה ולקיים מצוות, אשר, על-ידי זה מתקיימת גם הבטחתו של הקב"ה (שהיא גם בקשה ונתינת כוח) "אם ("אין אם אלא לשון תחנונים"7, שהקב"ה מתחנן) בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו גו' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו"8, עם כל שאר הברכות המנויות בפרשה.

ג. והדרך לבטל את הספק (שזהו תוכן עניין מלחמת עמלק) – נלמדת מהמסופר בסיום פרשתנו אודות פרטי העניינים במלחמת עמלק.

ולכל לראש – "ויאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים וגו'"9:

אדמו"ר הזקן מבאר10 ש"לכבוש מלחמת עמלק צריכים אנשי משה דווקא".

"אנשי משה" – הם אנשים שקשורים עם נשיא הדור, אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא11, ובדורנו – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא הדור, ועל-ידו – עם הנשיאים שלפניו, עד לרבינו הזקן, הבעל שם טוב, ואחיה השילוני, ולמעלה יותר, עד לעצמות ומהות א"ס ב"ה; ובאם רוצים ישנה דרך קצרה יותר – על-ידי נשיא הדור, מה"עצם" שלו לעצמות ומהות למעלה.

ואז – כשישנם "אנשי משה" – בא הציווי "צא הלחם בעמלק",

ועל-ידם נעשה הניצחון במלחמה באופן ש"ויחלוש . . את עמלק ואת עמו לפי חרב"12.

ד. ולימוד נוסף – מהניצחון במלחמת עמלק באופן של "ויחלוש":

מצינו במדרשי חז"ל13 בפירוש "ויחלוש", שלא הרגם, אלא רק החלישם – לפי שעמלק מכשף היה, ובחר לו אנשים שראה במזל שלהם שאינם עתידין למות באותה מלחמה, לכך לא היה יהושע יכול להרגם אלא רק להחלישם. וגם זה היה מספיק לפעול את עניין "וישמע יתרו", שהביא אחר כך למתן תורה.

וההוראה מזה בנוגע לעמלק בגימטריא ספק – שגם במצב שאינו יכול לבטל את הספק (לתרצו כו') מכל וכל, יכול וצריך הוא להחלישו שלא יוכל לבלבלו בעבודתו לבוראו – על-ידי זה שדוחה הספק ואינו שם לבו אליו, ובודאי שאינו נכנס לשקלא-וטריא כו', ואז יכול הוא כבר לילך לקבלת התורה, החל מאמירת "נעשה ונשמע", שעל-ידי זה נעשית קבלת התורה עד סוף כל הדורות.

ובאותיות פשוטות:

כשמתעורר ספק אצל יהודי בנוגע לענייני תורה ומצות ועניני אלקות, הרי אחת מהשתים: אם ביכולתו לתרץ את הספק – מה טוב; ואם אינו יכול לתרצו – אין לו להתעסק בזה כלל.

עליו לענות, שאין לו פנאי להכניס עצמו ב"שקלא וטריא", שכן, "אני נבראתי לשמש את קוני"14, ובמילא, אינו בעל-הבית על עצמו כלל, אלא הוא עבד המלך, וצריך לקיים את התפקיד והשליחות שהוטלה עליו – לימוד התורה וקיום המצוות!

אלא מאי, ישנם ספיקות שאלות וקושיות – הנה כאשר יהיה לו זמן פנוי (אם אכן יהיה לו פעם...) אזי יתעסק בעניינים אלו, אבל, לעת עתה, יש לו שיעור בלימוד התורה, ולאחרי זה צריך לנצל את הזמן בשביל קיום המצוות, ולאחרי זה יש לו שיעור נוסף בלימוד התורה, כך, שעסוק הוא ("ער איז אַ פאַרנומענער מענטש") "מן בקר עד ערב"15, וגם לאחרי זה – כמבואר בהמשך תרס"ו16 – אפילו בשעה שישן, הרי אימת ועול אדונו עליו, להיותו עבדו של מלך מלכי המלכים הקב"ה!

ונקודת ההוראה – שהעניין שנוגע במלחמה זו הוא לא ביטול הספקות, אלא לדחותם ולהשליכם ("אַרויס-וואַרפן זיי") מגבול ישראל, באופן שלא יבלבלו לקיום התורה ומצות, שזהו תוכן העניין של "ויחלוש".

ועוד וגם זה עיקר – שעל-ידי דחייתם באופן שלא יבלבלו לקיום התורה ומצות ("ויחלוש"), מתבטלת מציאותם לגמרי, כי מציאותם לא נעשית אלא כדי לנסות את בני-ישראל17, ואם כן, כשהאדם משליך את הספיקות מחוץ לד' אמותיו, מתבטלת סיבת קיומם ("זיי האָבן מערניט וואָס צו טאָן"), ובמילא מתבטלת מציאותם.

ועניין זה מרומז במה שכתוב "ויחלוש גו' לפי חרב" – שפעולת החלישות כשלעצמה מביאה ביטול מציאותו של עמלק, שזוהי פעולת ה"חרב", שרומזת גם על שם הוי', כדאיתא בזהר ובתיקוני זהר18 שראש החרב הוא אות יו"ד וכו'.

וכיון שמספיק עניין "ויחלוש" בלבד, מובן שעניין זה יכול להיות גם בזמן הגלות, במעמד ומצב של "אנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"19 – שגם אז בכוחו של יהודי להתייצב בתוקף המתאים שלא להתעסק כלל עם עניין הספיקות וכו'.

ה. ועל-ידי זה נעשה "וישמע יתרו כהן מדין גו'" – שאפילו ב"מדין" שומעים ("דערהערט מען") אודות עניין מלחמת עמלק וניצחון עמלק,

ואז הולכים לקבלת התורה ופועלים את עניין מתן תורה, ומתוך שמחה.

ובאופן ש"וירד ה' על הר סיני"20, "ואל משה אמר עלה אל ה'"21 – שזהו עניין "דאחיד בשמיא ובארעא", "כל בשמים ובארץ", היינו שפועלים את החיבור ואיחוד רוחניות וגשמיות יחדיו,

ועל-ידי זה ממשיכים בגשמיות המשכת האור והחיות של הרוחניות, ונעשית שנה טובה ומבורכה, בבני חיי ומזוני רויחי.

* * *

ו. אף-על-פי שהשם "מוצאי שבת" מורה על השייכות לשבת שלפני כן, הרי זה גם כן התחלה של השבוע הבא, שלכן אומרים אז "אל תירא עבדי יעקב", והיינו שמוצאי שבת היא הנקודה שמחברת את השבוע שעבר עם השבוע הבא.

וכמודגש גם בקריאת התורה,

– שהרי כל העניינים קשורים עם התורה, כדאיתא בזהר22 "קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, בר נש משתדל באורייתא ומקיים עלמא", וכפי שתבע רבינו הזקן23 שצריכים "לחיות עם הזמן", היינו, עם עניני התורה השייכים לזמן זה, ועל-ידי זה "קאים עלמא", היינו, שנמשכת הצלחה בענייני העולם שבזמן זה, הקשור גם עם המקום שבו נמצא כל אחד –

שביום השבת-קודש בבוקר קורין את הפרשה השייכת לשבוע זה, ובנדון-דידן, פרשת בשלח; ואילו בזמן המנחה, רעוא דרעוין24, לאחר חצות היום, "כי ינטו צללי ערב"25, כשמתקרבים למוצאי שבת – קורין את התחלת הפרשה השייכת לשבוע הבא, ובנדון-דידן, פרשת יתרו.

ז. בפרשת יתרו מדובר אודות עניין מתן-תורה, שזוהי הנקודה התיכונה של הפרשה.

וכשם שפרשת בשלח נקראת פרשת שירה, על שם הנקודה התיכונה של הפרשה וההפטרה – כמו כן נקראת פרשת יתרו על שם עניין מתן תורה המדובר בהמשך הפרשה, כך שגם התחלת הפרשה היא הכנה למתן תורה.

וכמבואר בזהר26 שעניין מתן תורה היה יכול להיות לאחרי הודאת יתרו, היינו, שכאשר "וישמע יתרו"27 ואחר כך בא ואמר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים"28, שזהו על דרך יתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות29, אזי יכולה היתה התורה להינתן למטה.

ח. ונקודת העניין בנוגע לעבודה בפועל:

יתרו – לא נולד יהודי, שאז לא היה פלא בכך שבא וקיבל על עצמו עול תורה ועול מצוות;

יתרו היה במדין, ובמדין גופא היה כהן, וכדאיתא במדרשי חז"ל30 ש"היה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה", ומזה בא להחלטה האחרונה והאמיתית: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים", היינו, שעכשיו יודע הוא בהבנה והשגה שהאמת היא בתורה.

ואז – יכולים גם בני-ישראל לקבל את התורה.

וההוראה מזה:

יהודי לא יכול להסתפק בהתעסקות בד' אמות שלו, אלא עליו למשוך ולכלול את כל מי שיש בו ניצוץ קדושה,

– וכידוע מה שכתוב בחיד"א במדבר קדמות31 בפירוש הלשון "גר שנתגייר", ולא "גוי שנתגייר", כי, גוי לא יתגייר לעולם (ועל דרך זה להיפך), ומי שמתגייר, הרי זה לפי שיש בו ניצוץ קדושה, אלא שמאיזו סיבה נפל שלא במקומו, וכאשר מתגייר – לאחרי כמה סיבות והשתדלויות –

אזי הניצוץ קדושה יוצא לחירות, ומתחבר עם ה"אבוקה" וה"מאור", דהיינו, עם התורה ומצוות ועם הקב"ה.

יהודי אינו יכול לומר שיוצא ידי חובתו בכך שמאיר בביתו, ומחנך את ילדיו בדרך התורה והמצוה, שלא יחסר אצלם בכל ג' הקוין, הן בתורה הן בעבודה והן בגמ"ח, בידעו ש"עליהם העולם עומד"32 – "עולם קטן זה האדם" (כדאיתא במדרש תנחומא33),

הנהגה כזו אינה יכולה להיות הכנה מספיקה שהקב"ה ירד על הר סיני וייתן לו תורתו ומצוותיו, וייתן לו כוח שיוכל להתגבר ולעמוד בכל הקשיים ולהתנהג באופן הראוי ליהודי,

כאשר יש צורך שהקב"ה ייתן צדקה, צריך גם יהודי לעשות צדקה עם הזולת – להשפיע על עוד יהודי ועוד יהודי, ולפעול בכל מקום שידו מגעת להוציא משם את ניצוצות הקדושה שנמצאים עדיין בשבייה בענייני עולם הזה ותאוותיו,

ולפעול שם באופן של "יתר פרשה אחת בתורה"34 – להביא להר סיני לא רק את עצמו, אלא גם את כל העניינים שיש להם איזו שייכות אליו, על-ידי זה שידו מגעת לפעול בהם במעשה או בדיבור, או אפילו במחשבה – כפי שאמר פעם כ"ק מו"ח אדמו"ר בהתוועדות35, ש"מחשבה מועלת".

(כ"ק אדמו"ר אמר בבת-שחוק): באותו מעמד שאל אחד המסובים36: מהי הפעולה מזה בנוגע אליו? והשיב לו כ"ק מו"ח אדמו"ר: היכן היית בשנה שעברה!...

(וסיים כ"ק אדמו"ר:) יהודי הנ"ל נמצא כאן בין הקהל, ובמילא, יערב לו הדבר ("זאָל דאָס אים וואויל באַקומען"), ויפעל עתה, על-ידי מחשבתו דיבורו ומעשהו, לא רק לסייע לו ולבני ביתו במצטרך להם בגשמיות וברוחניות, אלא גם לשמה – להציל ניצוצי קדושה ולהביא אותם להר סיני, ששם שומע כל יהודי "אנכי הוי' אלקיך"37.

ט. וזהו הלימוד מסמיכות הפרשיות בשלח ויתרו:

כיון שזה עתה היה הוא בעצמו בגלות קשה שנקרא בשם גלות מצרים, והקב"ה עזר לו והוציאו משם "ביד חזקה ובזרוע נטויה" – הרי מצד גודל השמחה בבורחו ממצרים לרוץ להר סיני לקבל את התורה, אין לו פנאי להביט סביבו ולחשוב מה נעשה עם יהודי נוסף, ובפרט כאשר הלה נמצא באיזה-מקום במרחקים, ומה גם שאפילו אם יקיים הציווי "הוכיח תוכיח"38 אינו יודע אם יפעל פעולתו.

ועל זה אומרים לו:

הן אמת שכיון שזה עתה יצא ממצרים, צריך להיות אצלו עניין הבריחה – "כי ברח העם"39 – לברוח ולרוץ במהירות האפשרית למתן תורה,

– וכפי שרואים מה שאירע ביציאה ממצרים, שכאשר היתה איזו חלישות קלה, כמו שכתוב40 "ויחנו ברפידים", "שרפו ידיהם מדברי תורה"41 [ובמקום אחר42 איתא "שרפו ידיהם מן המצוות"], "רפו" דייקא, היינו, שעסקו אמנם בתורה, אלא שהיה זה באופן של רפיון, מתוך חלישות, אזי "ויבוא עמלק גו'"43, להפריע להם לילך להר סיני –

אבל, בה בשעה שהוא רץ להר סיני, צריך להיות גם עניין "וישמע יתרו", היינו, שצריך לקחת עמו ("מיטשלעפּן מיט זיך") גם את אלו שנמצאים ב"מדין", ואפילו אלו שהיו קשורים עם עניני עבודה זרה רחמנא-ליצלן – אפילו כאשר השפעתו עליהם מוטלת בספק וספק ספיקא, שכן, בעניין של פיקוח-נפשות יש להחמיר אפילו במקום שיש כמה ספיקות.

י. ואז זוכה הוא לקבל את התורה עבורו ועבור בני ביתו – כיון שהקב"ה מביט ורואה ש"ויחן שם ישראל"44, "ויחן" לשון יחיד, ללא פירוד45, שכל בני-ישראל מתאספים ונעשים "אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם"46.

וכל אלו שעסקו בכך זוכים לשמוע: "אנכי הוי' אלקיך", בלשון יחיד47, היינו, שלכל אחד מישראל פונה הקב"ה ואומר לו "אנכי – ש"לא אתרמיז בשום אות וקוץ"48 – הוי' אלקיך", כחך וחיותך, אנכי נותן לך חיות ואנכי נותן לך כוח, ובמילא – "הוצאתיך מארץ מצרים", אוציא אותך מכל המיצרים, גם אם הם חזקים וגדולים,

וכמו כן אתן לך כוח שתוכל לקיים הציווי "לא יהיה לך אלהים אחרים"49, שזוהי גם הבטחה שלא יהיו עניינים צדדיים שיבלבלו אותך מעבודת ה' כדבעי,

ועד לסיום עשרת הדברות: "וכל אשר לרעך"50 – שלוקח גם את חבירו וכל אשר לו, וכולם יחד מקבלים את עשרת הדברות וכל התורה כולה,

ועל-ידי זה גם "קאים עלמא", היינו, שמעמיד את העולם שלו וחלקו בעולם, ואת העולם שמסביבו, להיות דירה לו יתברך בתחתונים.

* * *

יא. (בסיום ההתוועדות אמר כ"ק אדמו"ר):

תכלית ההתוועדות היא שתביא הוספה בלימוד התורה ובקיום המצוות, וההוספה תתחיל בסמיכות להתוועדות.

צריך ללמוד תורה תמימה. גליא דתורה ופנימיות התורה יחדיו. כשאדם לומד גליא דתורה צריך להיות ניכר בו שהוא יהודי חסיד. וכשלומד פנימיות התורה צריך להיות ניכר שהוא יהודי בר-אוריין,

צריכים להיות בקי בהלכות הנצרכות ובכמה סוגיות וכמה מסכתות על-כל-פנים, ופשיטא שצריכים לשמור לימוד חומש עם פירוש רש"י וכל השיעורים שתיקן כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא.

צריך להיות העמל בתורה, ככתוב51 "אם בחוקותי תלכו", ופירש רש"י (והוא מהספרא) שתהיו עמלים בתורה. ואם כי עמל ויגיעה גדולה היא, הרי יש על זה נתינת כוח מלמעלה, "אל תירא עבדי יעקב", שהיא נתינת כוח על העמל52.

וכשיהיה העמל בתורה, מובטחים אנו ש"ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו וגו'"53, שתהיה ברכה והצלחה מופלגה בבני חיי ומזוני רויחי.

(מהתוועדויות מוצש"ק פרשת בשלח, י'-"א בשבט ה'תשי"ז וה'תשח"י. תורת מנחם כרכים יט עמ' 66-69; כב עמ' 60-64 – בלתי מוגה)

________________________

1)    זבחים קטז, א. מכילתא כאן.

2)    ס"פ בשלח.

3)    ח"ב סז, ב. סח, א. נתבאר בסה"מ תש"ט ס"ע 56 ואילך. לקו"ש חי"א ע' 74 ואילך. ועוד.

4)    ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקי"ח. סה"מ עטר"ת ע' רצד. תש"ט ע' 65. ועוד.

5)    בלק כד, כ.

6)    ראה של"ה כה, א. לקו"ת תזריע כג, א. ובכ"מ.

7)    ע"ז ה, סע"א.

8)    ר"פ בחוקותי.

9)    בשלח יז, ט.

10)  תו"א תצוה פג, ב.

11)  תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).

12)  שם, יג.

13)  הובאו בתו"ש עה"פ (אות קג).

14)  משנה וברייתא סוף קידושין.

15)  לשון הכתוב – יתרו יח, יד.

16)  ע' שיב. וראה גם תו"מ ח"ד ע' 30 ואילך. וש"נ.

17)  ע"ד שהמאורע ד"ויבוא עמלק" הי' כדי שבנ"י יצעקו להקב"ה – תמורת זה שקודם לכן אמרו "היש ה' בקרבנו אם אין" (בשלח יז, ז. וראה פרש"י שם, ח).

18)  זח"ג ערב, א. תקו"ז תכ"א (מד, ב). ועוד.

19)  וילך לא, יח.

20)  יתרו יט, כ.

21)  משפטים כד, א.

22)  ח"ב קסא, רע"ב.

23)  סה"ש תש"ב ע' 29 (נעתק ב"היום יום" ב חשון).

24)  זח"ב פח, סע"ב.

25)  ירמי' ו, ד.

26)  ח"ב סז, ב ואילך. וראה גם שיחת יו"ד שבט תשט"ז סכ"ד (תו"מ חט"ז ע' 55). וש"נ.

27)  ר"פ יתרו.

28)  שם יח, יא.

29)  ע"פ קהלת ב, יג. וראה זח"ג מז, ב.

30)  מכילתא ופרש"י יתרו שם.

31)  מערכת ג' אות ג.

32)  אבות פ"א מ"ב.

33)  פקודי ג.

34)  מכילתא ופרש"י ר"פ יתרו. ועוד.

35)  לקו"ד ח"א בתחלתו. וראה גם לקו"ש חל"ח ס"ע 63 ואילך. וש"נ.

36)  בלקו"ד שם בהערה: אחד מאברכי התמימים שבאו לא מכבר מרוסיא (המו"ל).

37)  יתרו כ, ב.

38)  קדושים יט, יז.

39)  בשלח יד, ה. וראה תניא ספל"א.

40)  שם יז, א.

41)  ראה סנהדרין קו, סע"א ובפרש"י. וש"נ. מכילתא ויל"ש עה"פ שם, ח.

42)  יל"ש שם. וראה פרש"י שם.

43)  בשלח שם.

44)  יתרו יט, ב.

45)  ראה מכילתא ופרש"י עה"פ.

46)  נוסח תפלת ימים הנוראים.

47)  ראה יל"ש יתרו רמז רפו.

48)  ראה לקו"ת פינחס פ, ב. ובכ"מ.

49)  יתרו כ, ג.

50)  שם, יד.

51)  ר"פ בחוקותי.

52)  נת"ל (שם סט"ו).

53)  בחוקותי כו, ד.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)