שאלה: למה נהוג בחב"ד שאחרי 'עלינו' וקדיש יתום, אומרים תהילים וקדיש יתום, ואחר-כך האבלים קוראים משניות ואומרים קדיש דרבנן?
תשובה: ידועה התקנה לומר בכל יום אחרי התפילה בציבור את שיעור התהילים היומי, ולכן יש לומר לאחר מכן קדיש, כתקנת חז"ל לומר קדיש אחרי אמירת פסוקים, ובלשון הלבוש: "לעולם צריכים לאמור קדיש לאחר שאמרו פסוקים".
מי שנמצאים בשנת האבל קוראים אחרי-כן משניות, לעילוי נשמת הנפטר (שכן 'משנה' אותיות 'נשמה'). ואומרים אחריו 'קדיש דרבנן', כפי שתיקנו חז"ל לומר קדיש זה אחרי משנה ואגדות חז"ל.
אמנם כתבו הפוסקים: "כאשר טוב למעט בברכות, כך טוב למעט בקדישים". וב'ערוך השלחן' כתב הטעם לכך, משום ש"אין משתמשים בשרביטו של מלך... רק כפי מה שהרשה אותנו". אך החשש להרבות בקדישים הוא רק כשחוזרים שוב על אותו סוג של קדיש (וגם בזה מקילים ברוב קהילות האשכנזים, למשל בראש-חודש ובחודש אלול, וכן ב'תיקון ליל שבועות'; אבל בחב"ד נזהרים מזה).
וזה לשון הבן-איש-חי: "אם למד תורה שבכתב ורוצה לומר קדיש 'יהא שלמא', ואחר-כך למד תורה שבעל-פה ואומר קדיש 'על ישראל', או להפך – לית לן בה [=אין כל חשש], שאין בזה 'מרבה בקדישים'. ולכן נוהגים פה עירנו לומר כל יום אחר קביעות תורה שבעל-פה קדיש 'על ישראל', ואחר-כך לומדים תהילים ואומרים קדיש 'יהא שלמא'".
גם בחזרה על אותו קדיש, אם זו "מצווה בפני עצמה", כמו אמירת תהילים אחרי התפילה (או קדיש אחרי כל ספר בתהילים, למנהג חב"ד כשיש 'חיוב', וכן מופיע ב'קריאי מועד' הספרדי לליל הושענא רבה) – אין בכך כל חשש.
מקורות: שבלי הלקט, עניין תפלה סי' ח. רמ"א, באר היטב, שו"ע אדמו"ר הזקן, משנה ברורה וכף החיים סי' נד ור"ס נה. לבוש סי' קלב. קשר גודל סי' ח ס"ט. ערוך השלחן סי' נה ס"ד וסי' קלג ס"ב. בן איש חי שנה א פרשת ויחי ס"ט. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
