שאלה: מה עניינה של תפילת 'והוא רחום' הנאמרת בתחנון בימי שני וחמישי?
תשובה: כשעלה משה רבנו למרום, לקבל את הלוחות האחרונים, עלה ביום חמישי בשבוע וירד ביום שני. הימים האלה הם ימי רצון, ולכן מוסיפים בהם תחנונים. ייחודם של הימים האלה הוא גם בהיותם ימי דין בבית-דין של מעלה ושל מטה (ולכן גם קובעים בהם תעניות מסויימות).
כתבו הגאונים שאת תפילת 'והוא רחום' יסדו שלושה חכמים שהגיעו בספינה אל ממשלת הגמון אחד, והלה ביקש לנסותם בכבשן האש אם הם מזרע ישראל, כחנניה מישאל ועזריה. הם ביקשו ממנו זמן שלושים יום, שבהם צמו והתפללו. לסוף הזמן חלם זקן אחד מקרא שכתוב בו פעמיים 'כי' ושלוש פעמים 'לא', ולא ידע מה הוא. אמרו לו החכמים, זה הפסוק: "כי תעבור במים – איתך אני, ובנהרות – לא ישטפוך, כי תלך במו-אש – לא תיכווה, ולהבה - לא תבער בך" (ישעיה מג,ב). ונכנס הזקן באש, ונחלקה האש לשלושה חלקים ויצא בשלום.
ויסדו אותם חכמים 'והוא רחום' על הנס הגדול. וכל אחד ואחד מהשלושה התחיל ב'רחום' וסיים ב'רחום': האחד "והוא רחום...", והשני "אנא א-ל מלך רחום וחנון...", והשלישי "אין כמוך חנון ורחום...".
על-פי נוסח אשכנז אומרים תפילה זו מיד אחרי חזרת הש"ץ. ב'נוסח ספרד' (האשכנזי) ובנוסח חב"ד אומרים זאת לאחר נפילת אפיים. הספרדים נוהגים לאומרה בסיום התחנון, אחרי כל ה'סליחות'. סיום התפילה – לכל הנוסחאות – הוא בפסוק 'שמע ישראל'.
בכל העדות מקפידים לומר תפילה זו בעמידה, ויש מהספרדים האומרים אותה בקול רם.
מקורות: אבודרהם, סדר שחרית של חול. כל בו סי' יח. טושו"ע או"ח סי' קלד, ונו"כ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
